המדרש והמעשה ויקרא קד

לעשות את הסוכות בירושלים עצמה, בהמון חוגג: **(ואף שיש מקום לבע"ד לחלוק דמה לי ד"ת מה לי דרבנן, כיון דסו"ס הי' חוזרין שדותיהן ביובל, א"כ תו ל"ש בהו ולא יחמוד, ופטירי מראיי', אך באמת יש לישב הדברים ואכמ"ל

)** והדברים האלה כמה יאירו לנו את הנתיב להבין את פשוטן של המקראות בנחמי' המוצגים בראש דרושנו זה. כי אמנם חז"ל [בש"ס סוף ערכין וכירושלמי פ"י דשביעית] תמהו עליהם ואמרו "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, עד שבא עזרא" וכו', ודרשו ע"ז ("אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע כו' דבעי רחמי, ואגין עליהם כי סוכה". יעויי"ש), אבל הן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, (והעד ע"ז, שגם חז"ל בעצמם במק"א [סוכה, י"ב א'] הבינו הדברים כפשוטן, בסוכות ממש, עיי"ש במ"ש, צאו ההר והביאו כו'), ולדברינו הדברים ברורים שאמנם חדוש גדול חידש להם עזרא, דבר שלא נתחייבו ולא נהגו בו עד עתה, כי מעתה, משחזרה עליהם חובת ראיי' מן התורה ומצות יובל רק מדרבנן, חלה עליהם (כלומ' על הרבה מהם) לעשות סוכות גם בעלותם ירושלימה בתור עולי רגלים

ואשר ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים (זהו עיקר החידוש, שמעתה חלה החובה לא לבד בכל עריהם אך גם "בירושלים") לעשות סוכות ככתוב. ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם, (בזה אין רבותא עדיין, אך ראה זה חדש הוא כי עשו אותם גם) בחצרות בית אלדים, וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים (ששם עולי הרגלים, אשר לא נהגו עד עתה לעשות סוכות, בשעת ראיייתם או גם בשעת חנייתם), ויעשו כל הקהל השבים מן השבי (אשר מיעוט מספרם גרם לבטל את היובלות מדאורייתא ולהורידם למדרגת דברי סופרים, וזה גרם, לפי המבואר למעלה, לקבוע עליהם חובת ראיי' וחובת סוכה גם יחד) סוכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו כן בנ"י מימי ישוע בן נון ועד היום הזה (כל זמן שהי' היובל נוהג דבר תורה), ותהי שמחה גדולה מאד, כי תחת היות עד עתה עושי הסוכות בודדים במועדיהם, איש איש בעירו, "איש על גגו ובחצרותיהם", עשו אותם עתה גם "בירושלים", "בחצרות בית ד'", בכנופיא ובהמון חוגג

הארכנו קצת לבאר המקראות שבנחמי' בדברי דרוש ע"ד פלפול, ועתה נעיר על פרטים אחדים להלכה בענינים אלו

הנה הזכרנו למעלה דלד' הצל"ח וטו"א, בזמן שהי' יובל נוהג, ולמ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי, פטורים היו מחובת ראיי' כל מי שלא נטלו חלק בארץ, כגון גרים וכהנים ולויים. (ע' למעלה בהערה) ואל תתמה, דגדולה מזו ראיתי בס' או"ח פסחים ד', שהקשה בשם הגאון שג"א, לדברי התוס' שם, שמי שאין לו קרקע פטור מלעשות הפסח, א"כ איך עשו פסח במדבר, ואי תימא דא"י מוחזקת לנו מאבותינו, אכתי קשה למ"ד [פונה, כ"ה.] דהטמאים מישאל ואלצפן היו, והלא הם לגמרי היו פטורין מפסח, דהא לוויים היו, ולא נטלו חלק בארץ. עכ"ד האו"ח בשם השג"א. יעויי"ש

והדברים תמוהים מאד, למה להם להגאונים ז"ל לנוע אל ראיות דחוקות מרחוק, הלא מקרא מפורש הוא בתורה ,וכי יגור אתן גר ועשה פסח לד'", והלא גרים לא נטלו חלק בארץ וע' מכילתא [שמות י"ב, כ"ח] עה"פ כאשר צוה ד' את משה ואהרן כן עשו, "ללמדך שאף משה ואהרן עשו כן", יעויי"ש, והלא משה ואהרן לויים היו ולא הי' להם חלק בארץ הרי לך קרא ומתניתא מפורש, דעשיית הפסח אינה תלוי' בנטילת חלק בארץ

ואמנם אמת הוא, שגם עצם דברי התוס' פסחים שם, לילף פסח מראיי', לפטור למי שאין לו קרקע תמוהים, וכבר הרבה להקשות עליהם בס' מ"ל ריש ה' ק"פ, כידוע אך גם לענין פטור ראיי' גופה (דיסודתו בד' הש"ס פסחים ח'), קשה מאד להחליט, שכהנים ולויים וגרים נפטרו ממצות ראיי', ומשנתנו דריש