המדרש והמעשה שמות צט

מקודם ממלאכת הדיוט, אעפ"י שאם נשתמש יש בו חשש לאסרו לגבוה, וע"כ סבירא לכו דמהני מה שיש כאן שנוי קודם השמוש לגבוה, והיינו השנוי דשחיטה גופה, וא"כ ע"כ אתם בעצמכם יודעים ששחיטה לאו עבודה היא, דאל"כ הא לשחיטה גופה אסור משום שמוש הדיוט בתחילה, וכיון שכן אי נקטיתו דשחיטה לאו עבודה היא, א"כ הא כשרה בזר, וכהן למה לכו, ואי נקטיתו שפסולה בזר, א"כ חשביתו גם את השחיטה לעבודה, וא"כ הלא יש לאסור את הקרבן מחמת חשש דתשמיש הדיוט, והילכך ניחא מה שלא אמר להם את הטעם, מ"ט שחיטה כשרה בזר, אחרי שהוכיח את זה משיטת עצמם ובא עליהם מכח ממנ"פ: ויביאוהו לעלי ושאלהו שיאמר לו אח הטעם באמת, וא"ל דמי כתב ושחט הכהן, וא"ל עלי שמורה הלכה בפני רבו הוא, הנה ודאי על זה שהשיב לעלי ילפותא דידי' לא יכול עלי לחשבו למורה הלכה בפ"ר, דהא הוא בעצמו שאלו, ולו השיב, ורק על מה דאמר להו בתחילה, "ל"ל לאהדורי" כו' על זה הוא שחשבו למורה הלכה בפ"ר, ובשאלתו זו הלא שאל עליהם מכח כנ"ל, שהם עושים חומרא וקולא בבת אחת, וידוע דכל ממנ"פ יש לו ב' צדדים וצריך שיצדק כל אחד מב' הצדדים, וכן בדברי שמואל, שהיה מפקפק כנגדם מכח ממנ"פ, היה צריך שיצדק באחד משני הצדדים, דהיינו א' משתי אלה או בפקפוקו על קולתם שלא דקדקו לשאול אם לא נשתמש הדיוט בהקרבן, ובאופן זה היה הדין עמו גם להורות ההלכה בפני רבו, דהא א"כ הוי אפרושא מאיסורא, ואין חולקין כבוד לרב, או שיצדק פקפוקו על שמחמירין יותר מדי למיהדר בתר כהן, ובאופן זה יתכן להקפיד על מה שהוא מורה הלכה בפני רבו, דהא לית כאן אפרושי מאיסורא, דמה איכפת אם מהדרים בחר כהן, ולכן כששאלו עלי את הטעם והוא השיב "מי כתיב ושחט" א"ל עלי "מימר שפיר קאמרת" כלומר בעיקר הדין צדקת, ששחיטה באמת כשרה בזר, וכיון שכשרה בזר, תו ליכא בזה משום אפרושי מאיסורא, דכיון שכשרה בזר מותר נמי להקריב דבר שנשתמש בו הדיוט, דהא השחיטה, דלאו עבודה היא, כדקיימינן השתא, עושה שנוי קודם עבודות הקדש האחרות, וכיון דלית כאן משום אפרושי מאיסורא, ורק שהם היו מחמירין למיהדר בתר כהן, וכסברתם דשחיטה נמי בעי כהן, ושמואל חידש שאין להחמיר כ"כ הלא בזה כבר היתה טענת עלי עלי' צודקת, שבזה עכ"פ הלא היה לו לחלוק כבוד לרב, דהא אין הפסד אם מחמירין, דודאי דבמה שעי"ז ישתהו קצת בהקרבת הקרבן לית ביה משום לאפרושי מאיסורא, ואי מה שהכהן ילבש בגדי כהונה שלא לצורך עבודה כבר נתחבטו בזה גדולי עולם ומתרצים את זה (ע' בת' חתמ"ס ח' או"ח) על זה אמר לו עלי היא הנותנת, כיון "דמימר שפיר קאמרת", בשביל הא גופה דשפיר קאמרת דשחיטה באמת כשרה בזר, אם כן אין בזה משום "אפרושי מאיסורא" וכנ"ל אם כן "מורה הלכה בפני רבך את" זהו מה שנראה בהמתקת דברי הש"ס דברכות ומזה סעד לדברינו הראשונים וכנ"ל: