המדרש והמעשה שמות צז

הגירסא, דמקרא "דויקם" נפק ליה דאין מורידין ומקרא דמחתות נפק ליה למעלין וכבר העיר על סתירה זו הגרי"פ ז"ל

בישוב סתירה זו ע"ד החדוד נלענ"ד, דהנה לכאורה יש לשאול על מה שהוכיח התנא דתוספתא דמעלין בקדש ממה דבצלאל עשה ומשה הקים, מנא לן דהקמתו של משה בשביל העלאה בקדש היתה, דילמא אין זה אלא מפני שחפץ הקב"ה לזכות את משה שיקרא המשכן על שמו, וכבר אמרו בסוטה ד' י"ג, דמצוה נקראת רק על שם מי שגמרה. וע"כ עשה שיהא משה הגומר ויהא המשכן נקרא על שמו. אך י"ל מאן תנא דתוספתא, הא ר' נחמי', ולר' נחמיה מצינו במדרש תהילים, בענין בנין בהמ"ק, דלכן נקרא ע"ש דוד, אעפ"י ששלמה בנאו, משום דדוד הי' המתחיל במחשבת מלאכת הבנין, הרי דלר' נחמיה המתחיל במצוה הוא יותר משובח ממי שגמרו ולא התחילו, וע"כ ר' נחמי' לטעמי' לא מצי סבר בטעם הקמת המשכן ע"י משה, שהוא משום דאין מצוה נקראת כו', דהא לדידי' אדרבה המתחיל הוא יותר משובח, ועיין במגילה ד' כ"א לענין קריאת התורה דגם הש"ס תלי לזה בתנאי אי מתחיל עדיף או גומר עדיף), אלא לדידיה על כרחך הטעם היה משום העלאה בקדש ושפיר יליף מהתם דמעלין בקדש (והיינו ממה שבצלאל עשאו ומשה הקימו) אבל התנא במנחות אפשר דפליג על ר"נ, במה דס"ל שהמתחיל במצוה הוא המשובח, אלא דאדרבה ס"ל אין מצוה נקראת אלא ע"ש מי שגמרה, וממילא לדידיה אין ראיה מהקמת המשכן ע"י משה שמעלין בקדש, די"ל דהתם הוא כדי שיהא נקרא המשכן על שמו, וע"כ נאיד ליה מדרשה זו ממקרא זה, ויליף שמעלין בקדש מהא דמחתות, אלא שעכ"פ יליף ליה מיהות ממקרא זה "דויקם משה" הא שאין מורידין בקדש, דזה שפיר מצינן למיגמר מני' (אעפ"י דננקוט דעיקרו הוא משום דאין מצוה נקראת כו') בין למ"ש רש"י במנחות בלישנא קמא שם דזה נלמד מצחות הלשון דקרא ועיי"ש ביאורו ובין ללישנא בתרא דרש"י עיי"ש. אלא דלפירוש האמצעי שברש"י, דיליף לה ממה שלא סייעוהו אחיו הכהנים, ע"ז יש להקשות מנ"ל מהכא דאין מורידין דילמא משום הכי לא נצטוו לסייעו כדי שיגמור משה לבדו ותקרא על שמו אבל פירוש אמצעי זה בכלל צ"ע, דלפי מ"ש המהרש"ל (הובא במג"א ס' קנ"ד אות י"ד) דבשבאין ב' השימושין דקדושה כאחד, דקדושה חמורה ודקדושה הקלה, אין זו הורדה להקדושה החמורה, ורק כשבאין בזה אחר זה נקרא הורדה, וא"כ אפילו אילו היו אחיו מסייעין עם משה ביחד, ג"כ לא הוי בזה הורדה בקדושה, וצ"ע בפירוש זה, ועכ"פ דלל"ק וללישנא בתרא דרש"י ניחא שפיר הילפותא ממקרא זה דאין מורידין בקדושה, אפילו לפי ההנחה דטעמא דקרא הוא משום דאין מצוה נקראת אלא ע"ש מי שגומרה. וכנ"ל: **(ומישובנו זה על הסתירות יהיה נפ"מ גם לדין אחר המסתעף מזה והיינו לדין מתחיל וגומר בסרסרות ושדכנות שלמד בת' שב יעקב ס' י"ג חידוש דין בענין זה מן הסתירה דש"ס סוטה ודמדרש תהלים הנ"ל עיי"ש. ולפי מה שבארנו אנחנו בעז"ה בישוב סתירה זו אין שוב הוכחה לחידושו של הש"י, וישתנה הדין לענין מתחיל וגומר גבי שדכנות. וקצרתי

)** והא דלא יליף גם התנא דתוספתא דמגילה ממקרא זה דאין מורידין, י"ל דמדאשכח קרא דמחתות, האי עדיפא ליה, מלמילף מצחות הלשון (כפי פירוש רש"י שם) כל זה בנוגע להסתירה שבהדרשות לענין קרא דויקם את המשכן, ומה שאנו מוצאים סתירה גם בהלמודים מקרא דמחתות הנה בחידושי ישבתי גם את זה, אך באריכות, ואכמ"ל ורק זאת אעיר כאן דעל התוספתא שברש"י דמגילה (דנפ"ל ממעשה דמחתות דאין מורידין בקדש) יש שאול דמנ"ל הוא, בשלמא מעלין שפיר יש למילף מזה (וכהש"ס דמנחות הנ"ל), ומשום דהא הרבותא דמעלין התירא קמ"ל, היינו דמותר להעלות ולשנות מקדושה לקדושה, והא חזינן דהעלום, אלא איסור דאין מורידין מנ"ל, דילמא מעשה שהיה כך היה, והא עכ"פ אף אי