המדרש והמעשה שמות צה

אעפ"י שהיא תשובה כוללת על כל הבגדים, (והתשובה הא' הא היא רק בהמשך להאבנט), על כורחך דכהט"ז ממילא דלפי"ז אית פרכא גם להתשובה הב' כשהיא לעצמה (דהורדה עכ"פ עדיפא מגניזה) ורק מזו ומזו תסתיים שמעתתא דרבי וכנ"ל ומר' דוסא הא פשיטא שיש ראיה להט"ז, דהא לפי ההצעה הנ"ל, ולפי שנראה גם משיטת הרמב"ם והכ"מ הנ"ל, לר' דוסא אפילו הורדה הצריכה עוד לתקון עדיפא מגניזה, ומזה ק"ו לדינו של הט"ז דמיירי באופן שאין להורדה עכ"פ שום צורך של תקון עוד דבודאי עדיפה מגניזה

ואמנם שיש מקום לדון עוד על שיטת הט"ז מהא דכ"ג שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו שאמרו שם "הראשון חוזר לעבודתו (כלומר לכשיעבור פסולו) והשני אינו ראוי לא כ"ג ולא לכהן הדיוט, לכ"ג משום איבה, לכהן הדיוט משום דמעלין בקדש ואין מורידין, דברי ר' יוסי, ואי כהט"ז הא תקשי גם התם דמוטב היה לו לעשות אף הורדה בקדושה, וישמש עכ"פ ככהן הדיוט, ממה שאין מורידין ועושין שלא ישמש כלל, לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט, דלהט"ז הא אין לך הורדה גדולה מזו, שמונעין השימוש בקדושה כל עיקר אך באמת הא בורכא דבתוס' שם ד"ה כ"ג הקשו עמ"ש דאינו משמש ככהן הדיוט משום דאין מורידין בקדש, ותי"ל דהוה מחוסר בגדים (דהא מדאמר דאין משמש ככ"ג משום "איבה" משמע דרק רבנן גזרו שלא ישמש בח' משום איבה, אבל מדאורייתא ראוי לשמש ככ"ג, וא"כ אם ישמש ככהן הדיוט הא הו"ל מחוסר בגדים זהו תמצית קושיתם בשנוי לשון מעט) ותירצו וז"ל, וי"ל דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה כו' עכ"ל, כלומר דאי משום מחוסר בגדים לחודא, ולא משום דאין מורידין בקדש, היה עצה לסלקו בפה מכ"ג ולהעבירו, ויהיה כשר לשמש ככהן הדיוט, וכיון שכן דעכ"פ א"א שישמש ככהן הדיוט, בלי שיעבירוהו מקודם ויסלקוהו, לא לבד משימוש, אלא גם משררותו, הא מובן מאליו דתו אין להקשות אליבא דט"ז ולומר דההורדה עכ"פ עדיפא ממניעת השימוש כל עיקר, דזה היה אפשר לומר אילו לא היה מוכרח כאן יחד עם ההורדה בהשימוש שיסלקוהו גם משררות ומקדושת כ"ג שיש לו, אבל מדצריך גם סילוק בפה ביחד עם ההורדה, בודאי דעדיף ליה להשאר בשם שררותו, ושלא לשמש כלל, מלשמש ע"י מה שיסלקוהו משררותו להדיא, ולא דמי להא דט"ז, הרי שיש לנו ג' חלוקות בדין דאין מורידין בקדש. א) מה שאין להוריד מקדושה גדולה לקדושה קלה חמורה ממנה מניעת השימוש כל עיקר: חמורה מהם סילוק בפה מאיזה שררה. (ומה שאמרו כ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה אין זה אלא בכ"ג שסרח, וכמו שכתב הרמב"ם בה' כהמ"ק שם). ועכשיו נבא לביאור דברי הרמב"ם במשוח מלחמה, והוא עמ"ש, "דכשהכהן משוח מלחמה משמש במקדש הוא משמש בד' בגדים כשאר כהנים", ותמהנו עליו, דהא תנא תני ביומא שם דאינו משמש אף ככהן הדיוט, וכל זמן דלא אשכחן למאן דפליג עליו במשנה או בברייתא האיך מצינן למיפסק דלא כותיה, ולפום מה דקיימינן השתא יתישב זה, דאיברא אמינא דאיכא לתנאי דפליגי עלייהו, והיינו רבי ור' דוסא, דביומא שם, ממחלוקתן לענין בגדי כהונה, נשמע דבר זה, והוא: דהא הסברנו דמסגנון מחלוקתן נשמע כדינו של הט"ז בשימושי קדושה, דגם הורדה מקדושה לקדושה עדיפא עכ"פ ממניעת השימוש כל עיקר, וכיון שכן הא גם במשוח מלחמה לא מצו למסבר כהאי תנא דס"ל שאין משמש אף ככהן הדיוט, דא"כ הא יהיה זה הורדה מקדושה לקדושה, דמעיקרא היה משמש עכ"פ ככהן הדיוט, ועכשיו לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט, ולדידהו הא מניעת השימוש הוא ההורדה היותר גדולה ועל כרחך דלדידהו משמש באמת ככהן הדיוט עכ"פ, והרי הוא מיהות בחזקתו דמעיקרא

ואמנם למאי דהוה ס"ל להש"ס בהתחלת הסוגיא דמשוח מלחמה שם, הוי מצינן למימר דאתיא ברייתא זו (דאינו משמש לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט) ככו"ע, כלומר אף כרבי ור' דוסא, דהא בהתחלת הסוגיא הוה ס"ל להש"ס דמדאורייתא דין כהן גדול יש לו, וא"כ זה תכסיס מנוי' של המשוח מלחמה