המדרש והמעשה שמות צג

דש"ס דילן ובין לירושלמי אינו משמש גם ככהן הדיוט

וראה זה פלא שהרמב"ם [בה' כהמ"ק פ"ד, הלכה כ"א] כתב לפסק הלכה וז"ל "וכשהכהן משוח מלחמה משמש במקדש משמש בארבע כלים כשאר כהנים", ולכאורה הוא נגד הש"ס וכדאמרן וכבר הרגיש בזה גם הכ"מ, אבל תירוצו שם שנויא דחיקא הוא, ולבד זה צ"ע, דהרמב"ם ז"ל מסיים בה לאותה הלכה בזה"ל "משמש בארבע כלים כו' מעלין משררה לשררה גדולה ממנה, ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה, דמעלין בקדש ולא מורידין". ומהסמיכות הזאת משמע שיש קישור קצת בין אלה שני הדינין (דמשמש בד' ודאין מורידין בקדש) ובאמת הא לפי הש"ס דיומא שם בהתחלת הסוגיא אדרבה יש סתירה מזה לזה, דהא הש"ס מייתא להא דאין מורידין בקדש כדי לתרץ על מ"ש בברייתא דאין משמש בד' וא"כ לרמב"ם דבאמת משמש בארבע ה"ז סותר להא דאין מורידין, ועכ"פ דאין סמיכות פרשיות לשני אלו הדינין

כדי לישב את זה נקדים עוד פסק אחד להרמב"ם ז"ל באותה ההלכה דכהמ"ק, הצריך ג"כ ביאור, שכתב שם [פ"ח הלכה א] "שהאבנט גם של כהן הדיוט היה רקום בצמר", וכתב שם הכ"מ בטעמו שהוא משום דתנאי דאיפליגו בדין זה הם רבי ור"א בר"ש, וכדאיתא ביומא דף י"ב, "לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט שר' אומר של כלאים, ור"א בר"ש אומר של בוץ", וידוע שהלכה כר' מחבירו, וגם זה צ"ע, וכבר תמה על זה גם בשעה"מ, דהתם ביומא איתא אמר רנב"י אף אנן נמי תנינן "על בשרו"', מה ת"ל "ילבש", להביא מצנפת ואבנט להרמת הדשן, דברי ר' יהודא, ר' דוסא אומר להביא בגדי כ"ג ביוה"כ שהן כשרין לכהן הדיוט, רבי אומר ב' תשובות בדבר, חדא דאבנטו של כ"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, כלומר דשל כ"ג ביוה"כ של בוץ, ושל כהן הדיוט דכלאים, ועוד כו' וא"כ ע"כ ר' דוסא דקאמר להביא בגדי כ"ג ביוה"כ שכשרין לכהן הדיוט ס"ל כר"א בר"ש, דאבנטו של כהן הדיוט של כל השנה של בוץ הוא, וא"כ הא חלוקין על רבי חביריו הלא רק חבירו היינו ראבר"ש וגם ר' דוסא, וידוע דאין הלכה כרבי מחביריו, ואיך פסק הרמב"ם שהאבנט של כהן הדיוט הוא של כלאים

והנה איתא שם בש"ס שעוד תשובה שניה השיב רבי לר' דוסא וז"ל "ועוד, בגדים שנשתמשת בהם קדושה חמורה תשמש בהם קדושה קלה", ומהתשובה ההיא יש להקשות לכאורה על שיטת הט"ז [באו"ח סי' קנ"ד] שכתב שם בס"ק ז' בסוה"ד וז"ל, ולולא דמסתפינא הוה אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינין בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה, היינו כל זמן שראוי לקדושה גדולה, אבל אם אינו ראוי לזה, רק לקדושה קלה, עדיף טפי שיעשו עכ"פ בה קדושה קלה ממה שתהא פנוי' ותגנז כו' עכ"ל ומסוגיא זו דיומא נראה לכאורה ההיפך מסברא זו, דהא לדעת רבי דין הוא בבגדי כ"ג דיוה"כ שיגנוזו וכדמסיק שם הש"ס, וטעמו (לפי התשובה השניה של רבי) מפני שנשתמשו בהן קדושה חמורה ומעלין בקדש ואין מורידין" הרי דגם גניזה עדיפא מהורדה בקדושה, ודלא כהט"ז (ואין לומר משום דהתם איכא קרא דוהניחם שם, דקרא אפשר לאוקמי כר' דוסא התם, וע"כ דסמיך רבי רק על תשובותיו)

ואמרנו מכבר בישוב דבר זה, עפ"י מה שנלענ"ד, דעד כאן לא קאמר לה הט"ז דעדיפא הורדה דקדושה מלא כלום אלא היכי דמצינן עכ"פ להשתמש בו לקדושה הקלה בדמותו וצביונו כמו שהוא, מבלי שיצטרך עוד לשום תקון ושינוי וכגונא דאיירי בי' הט"ז, אבל היכי דגם בההורדה דקדושה צריכינן עוד לתקון ושנוי מעשה, באופן כזה ודאי הדעת נותנת דאף גניזה כמות שהיא עדיפא מלמיעבד טצדקי ועבורי צורה במעשה להורדה מקדושה ועפ"י הקדמת התנאי הזה בדינו של הט"ז יש לבאר את דברי הש"ס ותשובותיו של רבי דלא תהויין תיובתיה דט"ז בזה

דהנה גם זה יש להבין למה הוצרך רבי לב' תשובות, ולא סגי ליה בחדא מנייהו, אלא שנראה לומר דבאמת הנהו ב'