המדרש והמעשה שמות צב

להוציא מלבם ש"צ, בכ"ז שפיר הדר בי' עפי"ד רשב"ש)

כל זה לפלפולא. אך אליבא דאמת נלע"ד דישוב נכון על מאורע זה נמצא כשנדקדק בלשונו של הירושלמי בהך עובדא, דז"ל הירושלמי סנהד' פ"ג הלכה ו' "א"ל ר"ש בן שטח אראה בנחמה אם לא מעלים עליך כאלו שפכת דם נקי", הנראה מהירושלמי בדקדוק לשון תשובתו של ר"ש ב"ש "מעלים עליך" "כאלו" כו' שבא לישב את התימא, היינו, דרשב"ש הכי קאמר, אפילו לפי דעתך דיש לבי"ד להעניש גם שלא כדין כדי להוציא מלבן של צדוקים, מ"מ הני מילי אם לפחות באמת יועיל העונש להוציא מלבן, אך הכא מדלא הוזם אלא אחד, ובזה הא אין מחלוקת בין הצדוקים והפרושים שאין העדים נהרגין עד שיוזמו שניהן, הא בהכרח יהיה בזה מקום להצדוקים לתלות כל הוראה זו בטעות בי"ד, כיון דהוה שלא כדין אף לשיטת הפרושים, וממילא שלא ילמדו מזה כלל מה שחפצת להורותם, וזהמ"ש רשב"ש, לא הועלת כלום "אראה בנחמה אם לא מעלים עליך" (כלומר הצדוקים בעצמן) כאלו שפכת כו', ואיך תוציא עי"ז מלבם מה שחפצת להוציא, ובשביל הדברים האלה חזר ונחם על עובדי' וקבל עליו ר"י בן טבאי מה שקבל. ודו"ק היטב בכ"ז: מלואים לעמק הלכה לפרשת תצוה "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיה לבניו אחריו

" בש"ס דיומא דף ע"ב דריש ליה למקרא זה "לבניו אחריו, למי שבא בגדולה אחריו" ומזה למד רב דימי שם דבגדים שכה"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן כלומר דמשוח משמש בשמונה בגדים לפי שהוא הבא בגדולה אחר הכה"ג ובהסוגיא שם הקיף הש"ס להא דרב דימי בקושיות מכמה מתנייתא, וחדא מהקושיות היא ממה דאיתמר בברייתא "משוח מלחמה אינו משמש לא בארבעה ככהן הדיוט ולא בשמונה ככ"ג", ומשני לה דהא דאינו משמש ככ"ג הוא משום איבה, ומדאורייתא היה משמש בשמונה, וככהן הדיוט אינו משמש משום דאין מורידין בקדש (ועיי"ש בתו"י שהקשו דל"ל הא דאין מורידין, הא לר' דימי כה"ג הוא מדאורייתא, ות"ל משום מחוסר בגדים, ותירצו שם, ונבא אל זה להלן). הדר מקשה הש"ס והא האי תנא דלית ליה איבה ולא משמש דתניא כו' ומשני לה, וכן המשך הסוגיא ש עד דמסיק לבסוף כי אתא רבין אמר "נשאל אתמר" כלומר דהכי אתמר משמיה דר' יוחנן לא שמשמש המשוח בשמונה בגדים, אלא דנשאל בהן באורים ותומים ונראה מהש"ס שם אף מהמסקנא, דאע"ג דהא דר' דימי אידחי לי', והא שאינו משמש המשוח בשמונה ככ"ג מן התורה הוא (ולא רק משום איבה), מ"מ הא דמתניתא, דגם ככהן הדיוט אינו משמש, לא אידחי ליה אפילו בהמסקנא, ואי דלפי המסקנא תו לא שייך הטעם דאין מורידין, וכמובן, דהא נקטינן דלאו כה"ג הוא, בע"כ עלינו לבקש טעם אחר ובירושלמי פ"ק דיומא ה' א' מצא באמת טעם לזה, דאיתא התם ,אמר ר' בא, בדין הי' שיהא עובד בארבעה, ולמה אינו עובד, שלא יהו אומרים ראינו כה"ג פעמים עובד בד' פעמים עובד בשמונה (ומ"ש פעמים בשמונה היינו מה שנשאל באו"ת עכ"פ בשמונה, וכמו שכתבו מפרשי הירושלמי שם על אתר), על כל פנים חזינן דבין למסקנא