המדרש והמעשה שמות פה

אכתי אין הוכתה גמורה, דהא מבואר [במנחות כ"ב] דמה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא נשתמש בהם הדיוט, ומקשה מכלי הבקר ועצים דארונה היבוסי, ומשני ה"נ בחדתי, עיי"ש, (וה"ה בתשמיש קדושה כמבואר ברמ"א או"ת קמ"ז), וא"כ י"ל דבאמת אין קפידא כ"כ לחכם במטה חדשה, ומה שקפיד קרא למיכתב עגלה חדשה גבי שלוח דפלשתים הוא כלפי שנאמר שם ויבקעו את עצי העגלה כו' היינו שנשתמשו בהם במקום עצי קרבן, ולזה צריך חדתי, היינו שלא נשתמש בהם הדיוט. וזהו מה דאתי קרא וחמר "עגלה חדשה", ואכתי מטה ראשונה מנא לן

ואמנם אי אתינן להכי לכאורה אילו לא הוי לן אלא קרא בתרא, היינו הא דבית אבינדב לחוד, אז ג"כ אין ראי' כ"כ, דדלמא כי היכי דקפדינן לצרכי מזבח שלא השתמש בהם הדיוט הכי נמי לצרכי ארון הברית גופי', ולכל דבר תשמיש של קדושה, וכס' האגודה, ומשו"ה קפיד קרא וכתב עגלה חדשה, ואין הכי נמי דנילף מטת ת"ח מהכא, אבל אכתי מטה ראשונה מנא לן, דלמא בחדשה סגי ואעפ"י שאינה ראשונה, כלומר שלא נעשית לצורך זה דוקא, או אפילו בישנה, אלא שהשתמשו בהם לת"ח אחר, ג"כ שפיר דמי, אולם השתא לבתר דאית לן כבר קרא דפלשתים בודאי יש ראי' מיתורא קרא דאבינדב, דאי ס"ד דלא נשתמש בה הדיוט אתי לאשמועינן, תקשי והלא ק"ו הוא דהא כ' המג"א וכן בשו"ת חו"י סי' קס"א דע"י שינוי שרי אף בנשתמש בהם הדיוט ועי' בחו"י שם דבתיבה ועשוה נסרים משמע דהוי שינוי, וכשר אפי' בנשתמש בה הדיוט, וע' בחו"י קס"א שם], וא"כ ק"ו הוא ומה דבעגלה דפלשתים, דלענין הכשר העצים לקרבן הא כתיב "ויבקעו את עצי העגלה" וי"ל דהוי שינוי, ואעפי"כ הוצרך קרא לומר חדשה, עובדא דאבינדב דבהכשר לגוף הארון איירי, והא בזה לא הוי שינוי, לא כש"כ, אלא ע"כ דמטה ראשונה קמ"ל קרא, היינו דנעשית מתחילה לכך הרי דעכ"פ משני המקראות יחד, היינו מעגלה חדשה דכתיב אצל פלשתים ועגלה חדשה דכתיב אצל אבינדב, כבר מוכח דלבד החשש דנשתמש בהם הדיוט ג"כ חדשה בעינן. וזה"מ שדקדק רש"י ז"ל (לפי גרסתי) וכתב עגלה חדשה כו' שאותה עגלה ששגרוהו בה פלשים ואותה עגלה שהביאו מבית אבינדב" כלומר דרק קרא קמא דפלשתים אתי וגלי אקרא בתרא דמטה ראשונה בעינן ודו"ק

ב) מה שתמה ע"ד רש"י [תענית ה'] שהוכיח דשמואל הרמתי לא חי אלא נ"ב, והא דכתב וישב שם עד עולם עד עולמו של לוי כו'. ותמה כ"ת מהא דחולין כ"ד דאין שנים פוסלין בשילה כו' יעיין כ"ת ברש"י [נזיר ה'] שכתב שם בפי', בהא ענינא גופא, עד עולם עד עולמו של יובל ע"ש. וא"כ הרי להדיא שט"ס יש ברש"י בא' משני המקומות הללו. ואי בעינא אמינא לי' שכאן בתענית ט"ס הוא, וההוכחה היא מעולמו של יובל ולק"מ. אלא שבאמת נלענ"ד שלשון רש"י בתענית הוא העיקר והמדוייק, דהנה מהא דע"ע הנרצע ידעינן שבכ"מ שאמרה תורה עד עולם אין פירושו כל ימי חייו אלא משך זמן קבוע, וא"כ בדין הי' באמת לפרש גם עד עולם דשמואל עד עולמו של יובל. אלא דלפי"ז היה עולה החשבון שכל שנותיו של שמואל לא הי' אלא ערך כ"ג שנה. דהנה השנה הראשונה שהתחילו בנ"י למנות שמיטין ב' אלפים תק"ג כמבואר [ברמב"ם ה"ש ויובלות פ"י] ושנת לידת שמואל היתה ב' אלפים תת"ל או תתל"ב כמבואר [בס"ע הובא גם בסה"ד ערך עלי עיי"ש] הרי שבין התחלת מנין היובלות לבין לידת שמואל ערך שכ"ז שנה, צא מהן ש' שנה לששה יובלות, נמצא שבעת לידת שמואל כבר נכנסו כ"ז שנה ליובל השביעי, ואילו היינו אומרים שלא תי שמואל אלא עד עולמו של יובל נמצא שכל ימיו לא הי' אלא כ"ג שנה בערך

אבל זה אי אפשר לומר, לפי שבירושלמי [פ"ב דבכורים ה"א] איתא שתפילתה של חנה היתה זו שישב שמואל שם "עד עולם", עיי"ש. והנה לפי מאי דאיתא בש"ס דילן [מו"ק כ"ח] עד חמשים לכו"ע מיתת כרת הוי. וא"כ איך אפשר שתתפלל חנה שיחי' שמואל בנה כ"ג שנה (היינו פחות מחמשי') והיא מיתת כרת. אתמהה ונהי דהיא תפשה את המועט בתפלתה, אך על מיתת כרת בודאי שלא היתה מתפללת, כמובן. אולם הא גופה, דפחות מנ' הוי מיתת כרת, יליף לה בירושלמי [בכורים שם] מהא דאל תכריתו את שבט הקהתי היינו מעולמו של לוי, שפחות מעולמו של לוי הרי הוא בתכריתו, וא"כ עתה יחזה כ"ת כמה גדולים ד' רש"י, שכיון שמעולמו של לוי ידעינן דפחות מנ' הוי כרת, וממילא ידעינן שע"כ פירושא דקרא של וישב שם עד עולם' לא יתכן לפרש עד עולמו של יובל, (דהוי רק כ"ג שנה, וא"א שתתפלל חנה על מיתת כרת) וממילא דע"כ פירושו עד עולמו של לוי ולזה כיון רש"י במ"ש "וישב