המדרש והמעשה שמות פג

וכל זה לא יתפרש אלא למ"ד לפי נפשות הן גובין, דאי לפי ממון, נהי דזכה דוד לכל אחד ואחד בשוה, מ"מ איך נטל מכל אחד ואחד בשוה, הא לא שוין היו ברכושם, ואפילו ברכוש הקרקע לא נשתוו רק השבטים בכללם (לפירשב"ם) אך לא היחידים לפרטיהם, מדאמר קרא בין רב למעט. יהי' מוכח מזה דלא כשו"ת מוהרמ"פ

ואמנם כבר הזכרנו למעלה דבאמת אין שום מחלוקת בין המג"א בשם הד"מ ובין שו"ת מוהרמ"פ, דגם המג"א מודה דעכ"פ לענין חלק ההידור שבמצוה לפי ממון הן גובין ומוהרמ"פ נהי דתרי טעמי קאמר לגבות לפי ממון, חדא דאין לעני דירת קבע כ"כ בתוך העיר, ועוד דיכול העני למימר לדידי סגי לי בצריפא דאורבני עיי"ש. מ"מ הא כבר אמרנו דלענין צרכי המקדש יפול טעמו הראשון, מדהוי חובת כל ישראל, ולא ישאר אלא טעמו השני דלדידי סגי לי, וזה לא יספיק אלא לענין צרכי ההידור שהי' במקדש, אך לא למאי דהוי שם לעיכובא כמובן נמצא דעכ"פ לענין הגביי' בנידון הדומה לבנין המקדש ליכא שום פלוגתא בינייהו ולפי"ז לק"מ מן הירושלמי דפאה אף לפי ביאורנו, דאי נוקמי דמה שגבה דוד מחלק הביזה של העם לדברים שהם לעיכובא הוי, א"כ שפיר עביד מה דגבה לפי נפשות אליבא דכו"ע

והנה איתא בקרא [דה"י, א', כ"א] בתשובת דוד לארני' היבוסי שלא אשא את אשר לך לד' והעלות עולה חנם". כדי להבין כפל לשון זה בדברי דוד לארני', נלענ"ד דשתי תשובות השיבו דוד. דהנה באמת בקש ארני' לתת הכל במתנה לדוד, (ולא הי' מצטרך דוד לגביי' כלל) אלא שמיאן דוד בזה, כמבואר במקראות שם, וי"ל שהיו לדוד שני טעמים למיאונו, חדא מפני שזו היא חובת הצבור, ובכה"ג כבר מבואר בדברינו למעלה [בשם הרמב"ם, והוא מש"ס יומא] דכשירצה היחיד להתנדב אין מקבלין הימנו, זולתי כשימסור לצבור יפה יפה, ולדעת התוס' יומא שם אין סומכין בכה"ג אלא על ת"ח שדעתו יפה. ועוד, אף אילו הי' בנין המקדש רק חובת יחיד לדוד בלבד, ג"כ לא יתכן למלך גדול שכמותו לקבל מתנת חנם מארני', ושונא מתנות יחיה כתיב אולי זהו מה שהשיב דוד לארני' (כשהציע ארני' לפניו לקחת את השדה עם הבקר והמוריגים הכל במתנה) א) אלא אשא את אשר לך לד'", (חוששני לאיש שכמותך, שמא אין מסירתך לצבור מסירה יפה, ונמצא שעדיין הוא "לך" ודברים כאילו אינם באין אלא משל צבור) ב) "ולא אעלה עולות חנם". כלומר לוא גם היו אלו רק "עולותי", רק חובת יחיד לי לעצמי, ג"כ לא אעלה אותן חנם ולא אקח מתנות באדם

אולם ע"כ צריכין אנו לומר, שאלמלי רצה דוד, אז לא הי' איסור בדבר הצעתו של ארני' לקבל ממנו הכל בחנם, וראי' לזה מדברי הש"ס [מנחות כ"כ] ממה דרצה הש"ס להסתייע, דעצים, אעפ"י שנשתמש בהם הדיוט, כשרים למזבח מהא דאמר ארני' לדוד "המוריגים לעצים" עיי"ש. והלא לא מצינו במקרא שבאמת השתמש דוד במוריגים שבקש ארני' לתת לו, וע"כ שאין סיועו של הש"ס אלא מדברי ארני', היינו מדסיפר הכתוב את דבריו, ש"מ דלא דבר בטל דבר, ודמותר הוי מדינא לקחת המוריגים לעצים. וא"כ אף אנו נאמר שגם זו נשמע מדברי ארני', שאלמלי רצה דוד ליקח הכל בחנם הוי שרי לי'

ומכאן ראי' דאותה ששנינו [ערוכין ה', ב'] דלר"מ אין העכו"ם מעריכין, (מקרא דלא לכם ולנו לבנות בית ד') ולר"י מעריכין, ואמר שם הש"ס דמסתברא הלכתא כר"מ, אין זה אליבא דמסקנא, וכמו"ש באמת בתוס' שם ד"ה אלא, בסוה"ד עיי"ש. דרק משום רפיון ידים דעם הארץ שבימי עזרא לא קבל מהם לבנין הבית. ועיי"ש להלן בתוד"ה מיתיבי וע' בדברינו לעיל, עמק הלכה לפ' ויקהל, מה שהסברנו אליבא דמ"ל פ"ד דשקלים, דכ"ז שאין עדיין לצבור משלהם אפשר לקבל משל יחיד]

ואי כדברינו, דמוכח מהא דארני' דמדינא הוי מותר לקבל הימנו במתנה, על כרחך דמה שמיאן דוד בזה, אין זה אלא משום דמצוה מן המובחר לא הוי שיצא הצבור חובת בני ביהמ"ק ממתנת חנם של יחיד הרי דכל עצמה של אותה הגביי' שגבה דוד לצרכי התשלומין