המדרש והמעשה שמות פא

המזבח) כתיב בחמשים שקל [שמואל ב', כ"ד] וכתיב כשש מאות [דה"י, א', כ"א] אלא שגבה מכל שבט ושבט חמשים (פי', ונמצא בס"ה מכל הי"ב שבטים שש מאות). עכ"ל הש"ס ודברי תירוץ זה תמוהין מאד. דאיך יתכן שגבה דוד משבט יהודה, שהיו פקודיו בערבות מואב ע"ו אלף, ומשבט אפרים, שפקודיו רק ל"ב אלף, סכום שוה לשניהם? ואף שגם קרבן הנשיאים הי' שוה לכל השבטים, התם נדבה הוי, ושל יחידים, משא"כ הכא שהיתה כאן גביי', ומשל צבור, ואיך השוה רבים למעטים

? הנה ודאי שאילו היינו אומרים דלפי נפשות הן גובין, אז אין מזור לפליאה זו, דהא אין לך שבט שהי' דומה במספר נפשותיו לחברו, ועוד מדגבה רק מי"ב שבטים משמע דמשבט נוי לא גבה כל עיקר (דאל"כ הויין לי' י"ג בס"ה עם שני מטי יוסף), והוא מוקשה מאד, שאם חובת גברא היא זו מי פטרו לשבט לוי, ואנן לא מצינו פטור לת"ח אלא במסים וארנוניות [ב"ב ח', א'] ובכל מידי דבעי נטירותא [שם, ובחו"מ קס"ג ס"ד], אך לא בגביי' של מצוה, שהכל שוין בה. וכן תמוהין גם דבריהם ז"ל [בספרי, ראה ט'] כתוב אחד אומר מכל שבטיך, וכתוב א' אומר מאחד שבטיך, ר"י אומר הכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד. ע"כ, ואיך אמר על הכסף שהוא מכל השבטים, והלא שבט לוי לא נמנה עמהם

? הוא הדבר אשר דברנו דלמ"ד לפי נפשות לא תתפרש לכאורה שמועה זו כלל. אך למ"ד לפי ממון יש לפרשה שפיר, דלדידי' לא הי' צריך לבאר אלא דכל השבטים היו שוים ברכושם, והלא ידוע דעובדי אדמה היו אבותינו לפנים, ועיקר רכושם הי' עומד על הקרקע בעת ההיא, ואם לפי ממון, א"כ הי' הדין נותן שעפ"י נחלתם באדמתם יתנו את מנתם, ואיתא בש"ס [ב"ב ק"כ] אבעי להו ארץ ישראל לשבטים איפלג או לקרקף גברי איפלג כו' ת"ש שנאמר בין רב למעט, עכ"ל הש"ס, ועיי"ש דלפירשב"ם נטלו כל השבטים חלק כחלק בין שהי' השבט רב ובין שהי' מעט, (אלא דאח"כ חילקו בינם לבי"ע, יעויי"ש, והוא דלא כפירוש רמב"ן), נמצא שאף שהיו השבטים שונים זמ"ז במכסת נפשותיהם, אך בערך רכושם שוים היו כל שבט ושבט, והשדות היו חוזרות ביובל ולא הוסבו ממטה למטה ע"י מכירה ומתנה, ומה צדק איפוא משפטו של דוד ולמ"ד דלפי ממון הן גובין) לבור לו דרך קלה ופשוטה לגביית הכסף לצורך בנין המזבח, (מבלי שיצטרך להעריך את כל או"א כפי מה שהוא) במה שגבה מכל שבט ושבט חמשים", היינו חלקים שוים עפ"י רכושים שוים. (ולעולם שהשבטים בינם לבי"ע חלקו ג"כ את ההערכה למשפחותיהם, לפי ערך רכושה של כל משפחה ומשפחה, וכמו שחלקו ביניהם את החלק בארץ שנפל בגורלו של אותו השבט) ומדהיתה הגביי' רק לפי ערך הרכוש דהיינו לפי ערך הקרקע כבר מיושב מה שנפקד כאן מקום שבטו של לוי בין המנויים אל הגביי', דהא שבט לוי לא נטל חלק בארץ כל עיקר: **(שוב לאחר זמן רב מצאתי בלקוטי שו"ת חת"ס ס' ל"ב שכתב לענין גביי' דביהכ"נ לפי נפשות וז"ל: וכמו שנבנה ביהמ"ק, שגבה דהע"ה מהשבטים בשוה". כו' עכ"ל. ופלא גדול על השליט הזה שהרגיש גם הוא להסתייע מהא דדוד, אלא דאשתמיטתי' דמשם ראי' להיפך, דלפי ממון הן גובין ולא לפי נפשות, וכמו שבארנו בפנים. וצ"ע

)** הרי דיש לכאורה ראיי' מוכרחת כשו"ת מוהרמ"פ, דלצרכי ביהכ"נ לפי ממון הן גובין, ואמנם לכי דייקינן אין באמת שום ראיי' מכאן לסתור דעת מג"א דאטו למוהרמ"פ מי ניחא, והא עיקר טעמו לגבות לביהכ"נ לפי ממון כתב שם מוהרמ"פ ובשו"ת שלו סי' מ"ב] וז"ל נראה לי דבנין ביהכ"נ אינו דומה לשכירות חזן כו' אבל הבנין הוא על זמן מרובה על העתיד, והעני יכול לעזוב דירת עיר זו בנקל, וללכת לעיר אחרת, שלא יצטרך לבנין, אבל העשיר ממונו ועסקיו מעכבין אותו כו' עכ"ל. הרי דלא אתי עלה מוהרמ"פ אלא מטעם שאין לעני דירת קבע כ"כ בתוך העיר כמו לעשיר, וא"כ הא תינח לענין ביהכ"נ שאינו אלא חובת אנשי העיר, משא"כ צרכי ביהמ"ק שהם חובת כל ישראל, הא בע"כ שגם מוהרמ"פ יודה דלפי נפשות הן