המדרש והמעשה שמות פ

פרשת פקודי (ב) [בדיני הגבייה לצרכי ביהכ"נ, אי לפי ממון ואי לפי נפשות הן גובין. בהפטורת היום: ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ד'. [מלכים א', ז']

הנה דוד לא כסף וזהב בלבך הכין בעניו, לצרכי המקדש, כי גם "לנחשת ולברזל אין משקל, כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי לרוב" [דה"י, א' כ"ג]. ומדוע, כשבא שלמה לתת כל אלה לאוצרות בית ד' (לפי שלא נצטרך להם לבנין המקדש וקדשיו), לא הזכיר רק את הכסף והזהב, ולא הודיע הכתוב מה נעשה בשאר המתכיות אשר הכין דוד

? ובדרושנו לסדר הזה [ע' דרוש פקודי] הזכרנו גם את מאמרם ז"ל בילקוט בשם המדרש] ולמה לא נצרך להם שלמה כו' על שבא הרעב בימי דוד ג' שנים וכמה תסבוריות של כסף וזהב היו לו לדוד צבורין מה שהי' מתקין לביהמ"ק, הי' צריך להוציאו כו' אמר הקב"ה, בני מתין ברעב, ואתה צובר כסף וזהב כו' עכ"ל המדרש והנה גם כאן הקפיד רק על "הכסף והזהב" ולא הזכיר מאומה ע"ד שאר החומר לבנין אשר הכין. ובדרושנו שם הארכנו בטעמו של דבר, וכאן נקצר עפ"י דרכי ההלכה שכבר ביארנו שם שכל מה שהקדיש דוד, מביזת האויב הקדיש, ובאשר לכל העם יש חלק שוה בביזה [ע' סנהדרין כ' וברמב"ם פ"ד מה"מ ושאר הביזה כו' מחצה כו' ומחצה לכל העם", עיי"ש] על כרחך שלא יתבאר זה אלא לשיטת ההג"מ [הובא במג"א או"ח סי' נ"ה] דלצרכי ביהכ"נ לפי נפשות הן גובין ועשיר ורש שוין בה, וה"ה לצרכי המקדש. וידוע שבשו"ת מוהר"פ [הובא בבה"ט או"ח קנ"ה] פליג, וסובר דלביהכ"נ לפי ממון הן גובין

אך הערנו שם בדרושנו דאפילו למ"ד לפי נפשות, אין זה אלא בנוגע לעיקר המצוה, אך בנוגע להידור מצוה ודאי דלפי ממון הוא, ואין על העניים חיוב ההידור. וכ"פ גם במג"א ה' לולב ס' תרנ"ח, ובאשר כל עיקר כסף וזהב לצרכי כלי שרת אין זה אלא להידור מצוה, המוטלת רק על העשירים בלבד, [וכדאיתא בש"ס יומא ל"ז וכולן שעשאן של מתכות כשרין אלא שאם העשירו עושין של כסף" כו'], ע"כ בדין הי', שמשבא הרעב והענו רוב הצבור, הי' צריך דוד להוציא עכ"פ את הכסף והזהב מחלק מחצית העם בביזה, ולתתו להם לצרכי לחמם, וזהו מה שאמרו חז"ל: ולמה לא נצרך להם שלמה כו' שמשבא הרעב כו' וכמה תסבוריות של כסף וזהב הי' לו לדוד כו' לביהמ"ק כו' הי' צריך להוציאו כו' אמר הקב"ה בני מתין ברעב ואתה צובר כסף וזהב, חייך שאין שלמה בנך נצרך להם". הקפיד רק על "הכסף" ועל "הזהב", שמשהענו הצבור, כבר פקעה מהם עכ"פ חובת הידור המצוה

ובזה מתבאר כמין חומר מאמר הכתוב שבהפטורת היום: "ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב, ואת הכלים כו' באוצרות בית ד' ". ראה שלא הזכיר את העצים והאבנים והמתכיות (שהם לעיקר המצוה, ובזה שוין עשיר ורש) רק את הכסף והזהב והכלים. כלומר הכסף והזהב אשר לכלי השרת, שאינם בהם אלא מצד ההידור, (דכל"ש של כל המתכיות כשרין), ואותם הי' צריך להוציא משהענו, ומשלא עשה כן, ע"כ נענש, ולא נצרך להם שלמה, והובאו לאוצר בית ד'. אך שאר החומר והמתכיות, שהם לעיקר המצוה, לא היתה בהם שום סיבה להקפיד על דוד, ולהענישו שלא יצטרך שלמה להם, ואולי הם באמת ניטלו לבנין (ולא הונחו באוצר), ע"כ לא בא זכרם בכתוב כאן

כיוצב"ז ביארנו באורך בדרושנו הנ"ל וכעת נוסיף, דלכאורה יש להביא ראיי' להכריע במחלקת זו דמהרמ"פ ורמ"א מנידון הדומה ממש לאותו ענין. והוא מש"ס [זבחים קי"ז] דרמי התם קראי אהדדי (במעשה דארני' היבוסי שקנה דוד ממנו את הגורן לבנין