המדרש והמעשה שמות עח

"בצלאל עשה ומשה הקים", ואכתי מעלין מנא לן, דלמא אף בשוין שרי היכי דאפשר בשוין. אלא דעכ"פ שמעינן מיהות מהא דבצלאל דאין מורידין בקדושה, דאס"ד דגם הורדה שרי, הא אנשים פחותים במעלתם מבצלאל ודאי דהוו שכיחי טובא

כל זה לשיטת הר"ן, דמעלין היינו חובה להעלות, וזה ליכא למילף מבצלאל ועכצ"ל דלא ילפינן מיני' אלא דאין מורידין, אך לשיטת מהרא"י דמעלין היינו רשות להעלות, שפיר ילפינן לה מבצלאל, אף הא דמעלין בקדש, (לפי פירושו של מהרא"י), מדעכ"פ שינו בגברי, בצלאל עשה ומשה (שגדול הימנו בודאי) הקים, ש"מ עכ"פ דרשות להעלות

הוא אשר דברנו, דבילפותא דמשכן ישתנו העניני', עפ"י השיטות האמורות, ממש להיפך ממה שהם אצל ילפותא דמחתות, שכבר הוכחנו למעלה דלר"ן ידעינן ממחתות דמעלין בקדש, ולמהרא"י לא ידעינן משם אלא דאין מורידין, ובהקמת המשכן הוי לה איפכא, דלר"ן לא מוכח מזה אלא דאין מורידין, ולמהרי"א ידעינן מינה דמעלין וממילא דמינה ומינה, (היינו מהא דמחתות ודהקמת המשכן גם יחד) כבר תסתיים לנו כולא שמעתתא בין לר"ן ובין למהרא"י, לר"ן מעלין מהא דמחתות ואין מורידין מהא דמשכן, ולמהרי"א איפכא מעלין ממשכן ואין מורידין ממחתות, [איברא, לא הי' שם במשכן שינוי וחילוף קדושה ממש, אלא שכבר אמרנו למעלה דגם בענינא דשלחנות לא הי' שם באמת חילוף קדושה, אלא דאעפי"כ הא חזינן דלפי דעת חז"ל בש"ס באו ענינים אלו להורות כללא דמעלין בקדש ואין מורידין, וממילא דצריך שיתאמת בהם כלל זה לכל פרטיו לכל שיטה כפי מה דאית לה, ודי בזה למבין]

והנה כבר הוכחנו למעלה דדבר זה אי כר"ן אי כמהרי"א (היינו אי אסור בקדושות שוות, אי שרי) תלוי בחילופי גרסאות שבברייתא דשלחנות דמנחות צ"ט, אי גרסינן של שיש, אי גרסינן של כסף, דאי גרסינן של שיש (ומשום דלא הוי אפשר בכסף דמרתיח, כחד מ"ד בירושלמי דמייתי התוס' שם) שפיר י"ל דאף בשוות אסור, ואפי"ה לא תיקשי למה נטלוהו ללחה"פ בחזירתו משל זהב על של זהב, שהן שוין, ולמה לא צותה תורה (אילו רצתה להורות כאן הלכה דמעלין) לעשות של כסף מבפנים, כדי שיעמידו של שיש ושל זהב באולם, ולא יצטרכו להחליפו בקדושות שוות ביציאתו דהא אמרת דבשל כסף אי אפשר, וממילא דלא נשתיירו שם אלא ב' מינים, ובמקום דא"א לעלויי אין איסור אלא בהורדה: משא"כ למאן דגריס של כסף בברייתא (והיינו כמ"ד בירושלמי דאפשר הי' בשל כסף) ודאי מוכח דבשוות מותר, דאלת"ה למה לא נצטוו להשתמש בשלשה מינים, ולהיות מעלין דוקא, בין בכניסה ובין ביציאה (בכניסה משל שיש על של כסף, וביציאה משל כסף על של זהב)

וכבר הזכרנו שהדעת מכרעת דרש"י כר"ן ס"ל, דבשוות אסור עכ"פ היכי דאיכא לעלויי, מדהוזקק לפרש בברייתא דבאמת של שיש הי' (היינו דלא הי' אפשר שם בשל כסף) "וקרי לי' של כסף משום דשיש לבן ככסף" (ולפי דברינו זב"ז תלי' וכמו שביארנו) איברא דעד כאן לא ידע לה ר"ן לשמעתי' אלא לבתר דבעי לה בש"ס מגילה אי מותר למכור ס"ת ישן כדי ליקח בי' חדש, ולא איפשט בעיין, [ע' בב"י קנ"ג שם דזוהי עיקר סייעתי' דר"ן] ש"מ דעכ"פ היכי דאיכא לעלויי ודאי דמעלין דוקא ש ולפי"ז שם בסוגי' דמנחות (לאחר שכבר קדמה לה האבעי' דלא איפשטא דש"ס מגילה) דגרסינן במשנתנו (ולפי פירש"י גם בברייתא) של שיש ולא של כסף וא"כ סוגיא זו אליבא דשיטה דשוות אסור אזלה מדוקדק מאד מה דגרסינן שם: "ומנא לן דאין מורידין שנאמר ויקם משה את המשכן" (שכבר הוכחנו דלשיטה זו יתפרש הא דמעלין, דחובה להעלות, וממילא דאין להוכיח מויקם משה דמעלין בקדש, דדלמא משום דאי אפשר שוין באישים ע"כ הוצרכו להעלות, וא"כ לא מוכת מזה אלא "דאין מורידין") "ומנא לן דמעלין, דא"ק את מחתות החטאים האלה כו'" שכבר הזכרנו למעלה דלשיטה דס"ל דחובה להעלות, דוקא מהא דמחתות ילפינן לה, ובכח ממנ"פ (דאי תימא שלא היתה בהם במחתות קדושת כל"ש גמורה, א"כ מכש"כ דבקדושה גמורה חובה להעלות)

כ"ז בסוגי' דמנחות, אך רש"י ז"ל במגילה, שבא לפרש משנה דבני העיר, שממנה רצה הש"ס לדייק דבשוות מותר ועכ"פ אכתי