המדרש והמעשה שמות עד

פרשת פקודי [בירור ההלכה בדין מעלין בקדש ואין מורידין]. ויהי בחדש הראשון כו' ויקם משה את המשכן, כו'

על המשנה דריש פ' בני העיר [מגילה, כ"ו]. הביא רש"י ז"ל בשם התוספתא למילף מקרא דלעיל הא דמעלין בקדש וז"ל מעלין בקדש דכתיב ויקם משה כו' בצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו הקימו, ולא מורידים דכתיב את מחתות החטאים האלה כו' ועשו אותם כו' צפוי למזבח, כי הקריבום כו' כיון שהוקדשו הוקדשו". עכ"ל רש"י בשם התוספתא וכבר העיר שם הגרי"פ ז"ל בהגהותיו דש"ס ערוך הוא מנחות, צ"ט, א']. אלא דבש"ס שם היפך ותני, וז"ל ומנא לן דאין מורידין דאמר קרא ויקם משה את המשכן כו' ומנא לן דמעלין דא"ק את מחתות החטאים האלה כו' ויקדשו כו' בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו מזבח גופי'. עכ"ל

הרי דמהקמת המשכן ע"י משה, דש"ס לא יליף מינה אלא דאין מורידין, מזה יליף רש"י דמעלין, וממחתות דאנשי קרח שמשם למד הש"ס דמעלין בקדש, לא יליף רש"י במגילה אלא דאין מורידין, והיא תימא גדולה על רש"י ועוד קשה לי דהתם במנחות פירש"י וז"ל ויקם משה כו' מדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה, דאפילו בצחות הלשון לא הורד, ש"מ דאין מורידין" עכ"ל. וגם זה דלא כמו"ש רש"י גופי' במגילה, דמדבצלאל עשה ומשה הקים הוא דילפינן לה

ולחומר הנושא נלע"ד לומר בזה דבר מחודד בדעת רש"י, ואף כי רחוק לומר שבאמת נתכוין רש"י ז"ל לזה, עכ"פ יתבארו לנו כאן בהלכתא דמעלין בקדש איזה ענינים עמוקים הראוים להאמר

לפיענ"ד גם גירסת הש"ס גם גירסת רש"י בשם התוספתא שתיהן מוכרחות הנה כל אחת במקומה, ותלויות במחלוקת ראשונים ז"ל וכמו שיבואר דהנה הב"י [או"ח, קנ"ג] הביא פלוגתת הר"ן ומהרא"י, אי שרי להחליף מקדושה לקדושה בקדושות שוות דלר"ן אסור, ולמהרא"י שרי ומכבר אמרתי קצת ראי' לד' מהרא"י מהא דאיתא [מגילה שם, כ"ו, ב'] ר' פפי משמי' דרבא אמר מבי כנישתא לבי רבנן שרי, מבי רבנן לבי כנישתא אסור, ור' פפא מתני איפכא, אר"א כותי' דר' פפי מסתברא, מדאמר ריב"ל בית הכנסת מותר לעשותו ביהמ"ד, ע"כ, וכ' שם התוס' ד"ה כותי' דאע"ג דר"י פליג, מ"מ מייתי ראי' מדריב"ל, משום דר"י וריב"ל הלכה כריב"ל. עכ"ל. ויש לדקדק א"כ מאי מסתברא דקאמר ר"א, הלכתא כר' פפי הול"ל, מדהלכתא כריב"ל, והיא היא

ונלענ"ד דיש לדקדק עוד ביתור לשונו של ר' פפי, דאמר "מביכ"נ לבי"ר שרי, מבי"ר לביכ"נ אסור", והא סגי בקמייתא, דמדאמר מביכ"נ לבי"ר שרי, ממילא ידעינן מזה דבי רבנן עדיף, וממילא דמבי"ר לביכ"נ אסור דהא אין מורידין. אלא דבאמת זה לק"מ דאי לא הוי אמר ר"פ אלא מביכ"נ לבי רבנן שרי, הוי אמינא דשוין הם, ולעולם איפכא נמי שרי, והיא שהכריחה את ר' פפי לסיים "דמבי רבנן לביכ"נ אסור". אך א"כ תיקשי מאי סייעתא מייתי מריב"ל, הא ריב"ל באמת לא קאמר אלא חדא "ביהכ"נ מותר לעשותו ביהמ"ד", ודלמא לעולם ס"ל לריב"ל דשוין הם, ודלא כר' פפי, ואה"נ דלריב"ל איפכא נמי שרי? אלא די"ל דאפי"ה לא מסתבר לי' לר"א למימר הכי בדעתי' של ריב"ל, מדאמורא צריך לפרש דבריו, ומדלא פירש, ש"מ לחומרא, דאיפכא אסור. זהו מ"ש ר"א "מסתברא" כר' פפי דא' ריב"ל כו' ולא אמר "הלכתא" כר"פ, דראי' ברורה ליכא איך שיהי', מדהוצרך ר' פפי להשמיענו תרוייהו, "דמביכ"נ לבי"ר שרי' "ומבי"ר לביכ"נ אסור", ש"מ דמחדא לא הוי ידעינן אידך, משום דאיכא גוני בקדושות דשרי לאחלופי בתרוייהו, והיינו בשוות, א"כ מוכח כמהרא"י, דעכ"פ בקדושות שוות שרי לאחלופי זב"ז: