המדרש והמעשה שמות סה

שנסתייע דגוילין לאו קדושה גופה מקרי, ממאי דא' הש"ס התם בשבת קט"ז גבי ס"ת שבלה, דמדבטל כתב בטלה קדושתם, עיי"ש. ועכ"פ מוכח מד' המג"א דאילו היו בגוילין גוף הקדושה, אז הוי בהו משום לא תעשון כן, אף לבתר שבטל הכתב. וע' בשו"ת עוי"ט [או"ח סי' ו' ז'] שהוכיח דלא כמג"א, וכתב דבאמת גוילין גוף הקדושה מקרי, אלא שאעפי"כ מיגרע גרע היכי דהוי כתוב, ואזיל הכתב מיני' אח"כ, מהיכי דלא נכתב כלל, עיי"ש

ולענ"ד אלולא ד' הגאונים הנ"ל) גם זה אינו ברור ומוכרח. דהא באמת האי מילתא דהזמנה בגוף הקדושה במחלוקת היא שנוי' [בסנהדרין, מ"ז]. גבי עגלה ערופה, אי ירידתה לנחל איתן אוסרתה. וברור דלרבא דכריתות אין הכי נמי דס"ל הזמנה לאו מילתא היא אפילו בגוף הקדושה. וכדס"ל שם דרק עריפתה אוסרתה, אך הרמב"ם [פ"י מה' רוצח] לא פסק כותי', אי משום דפליג ע"ז ר' ינאי על ר' יוחנן תלמידו, או דנימא דאף רבא חזר בי' לאחר דאוקים לה בפלוגתא דתנאי (וכמו"ש במנח"א סנהדרין שם] וא"כ תו נוכל לומר דבאמת לא גרעו כלל גוילין שבלו מגוילין שהוזמנו, וכסברת מג"א, וגם י"ל דגוילין גוף הקדושה מיקרי, ואעפי"כ לא קשה מסוגית הש"ס דשבת שם, דאמר אזיל כתב בטלה קדושתם, דסוגי' דהתם י"ל דאליבא דרבא דכריתות אזלא, דאף בגוף הקדושה הזמנה לאו מילתא, [וגליונין עדיפי מינייהו דאכתי בקדושתן קיימי, כיון דמעיקרא נמי לשם חלק קדשי, ע' רש"י שבת שם] משא"כ לדידן שפיר י"ל כבעה"מ, דהזמנה מילתא בגוה"ק, (ואף כשנמחק הכתב ובמקום כתב). וכשיטת בעה"מ והרמב"ן

עכ"פ י"ל דההוא תנא דשלשה דברים ס"ל כתנא דכריתות כ"ה, וכהילכתא, דעגלה ערופה ירידתה לנחל אוסרתה, וממילא דהזמנה מילתא עכ"פ בגוף הקדושה, וא"כ שפיר י"ל דאה"נ דס"ל כת"ק דאדר"נ, דפרח כתב מעליהן, ואעפי"כ לא הוי סגי לי' בהכי להתיר שבירת הלוחות למשה, דהא עכ"פ הוזמנו לקדושה, ולא גרעי מגוילין (למ"ד ירידתה לנחל אוסרתה). ואמנם כבר אמרנו למעלה דגם ק"ו דפסח לחוד לא הוי סגי להתיר שבירה, (דנהי מניעת נתינה למדנו מינה, אך היתר שבירה מנא לן) אלא דמשתיהן יחד היינו מק"ו דפסח בצירוף ההנחה שפרח כתב מעליהן, כבר נלמוד גם מניעת נתינה גם היתר השבירה, דמדפרח כתב כבר לא אשתייר שם אלא קדושת הזמנה, ואולם ע"י מי הוזמנו אלו הלא ע"י הקב"ה נותן התורה, והא לפניו יתב' הי' צפוי גם מתחילה שעתידין ישראל לעשות העגל, (ונהי דאין הידיעה מחייבת את הבחירה, מ"מ הא אין הבחירה מכחשת את הידיעה, וכידוע לי"ח), ומשיעשו ויהיו כל ישראל מומרין ח"ו הא תו לא יהיו ראוין לקבלת התורה כלל, מק"ו דפסח, וממילא שגם הזמנתם לאו הזמנה הויא, מדלא הוזמנו כלל מתחילה מאת הנותן אותם לקדושה אמיתית, ומדהי' צפוי לפני המזמין מתחילה דאין אלו עומדין לנתינה כלל ושעתיד להיות כתב פרח מעליהן, ממילא משפרח מעליהם הכתב לבסוף, אזלא גם קדושת גופם גם קדושת הזמנתם. דאתי פריחת הכתב וגלי גם על ביטול קדושת ההזמנה

זהו מה שאמרנו, דלא פליג תנא דשלשה דברים את"ק דאדר"נ דפרח כתב מעליהם, דלדידי' באמת תרוייהו צריכי, דבק"ו דפסח לחוד לא הוי סגי, משום קדושת גופם, ובפריחת הכתב לחוד לא הוי סגי, משום קדושת הזמנתם, וע"י שתיהן יחד אגלאי מילתא למפרע דאזלא גם קדושת הגוף גם קדושת ההזמנה, והיא שהתירה למשה לשבור את הלוחות, ומדבאמת ק"ו דפסח לאו ק"ו גמור הוא, (אפילו למילף מיני' מניעת הנתינה בלחוד), וכמ"ש התוס' שבת שם, ע"כ אמר שפיר האי תנא "שעשה משה מדעתו"

ברם אי הוי ס"ל להאי תנא כריה"ג דאדר"נ, דיליף לה מק"ו אחר, והיינו מק"ו דסוטה וכדאמרן) אז לא הוי צריך תו, לא לק"ו דפסת ולא להנחה דפרח כתב מעליהם, דהא בסוטה הותרה מחיקה אף בקדושה עצמה, ולא בהזמנה לחוד וא"כ הא גופה טעמא בעי, מנא ידע תנא דשלשה דברים דמדעתו עשה, ולמה נאיד מק"ו דסוטה, דהוי ק"ו גמור, וכדילפי מיני' ר"ט ור' ישמעאל לענין אזכרות דספרי צדוקין? (ומפי כ' אאמו"ר הגאון דלובלין, שליט"א שמעתי דבסוטה גופה בפלוגתא תלי'