המדרש והמעשה שמות ס

עוד זאת אזכיר שלדברינו דלעיל ויש סעד גדול מדברי הירושלמי [פ"ב דחגיגה] דמייתי תוס' [חגיגה, י"ז], דאיתא שם בירושלמי, ר' יוסי בר בון, כהן גדול הי' לובש כליו בכל יום ובא ומקריב כו' ר' עוקבא אמר לא הי' עושה כן אלא בשבתות ויו"ט כו' אית תנא תני ציץ עודהו על מצחו מרצה שנאמר והי' על מצחו תמיד, ואית תני אפילו הוא בזוית מרצה כו' מאן דאמר עודהו על מצחו מרצה מסייע לי' לר"י בר בון (פי' דע"כ היה צריך ללבוש כליו בכל יום כדי שירצה הציץ) ומ"ד אפילו בזוית מסייע לי' לר' עוקבא ע"כ. והנה משמע מדברי הירושלמי הללו דאי אפשר לו לכ"ג ללבוש את הציץ בלי שאר שבעת בגדיו, (דאל"ה מאי סייעתי' לר' יוסי בר בון, דילמא ציץ לחוד הוא דלבש בכל יום), וכך הבין גם בס' אה"ח דמייתי סייעתא מיני' לשיטתו שם, אלא שאין זה מסתבר מצד הסברא והגמרא, דמאי שייכות זל"ז, וכבר הזכרתי שגם מד' הש"ס יומא ס"ט ומד' התוס' משמע דלא תלי זב"ז, וכן מוכח גם בתוס' קדושין ס"ו ד"ה הקם

ונלענ"ד דמפרשי הירושלמי לא השגיחו ע"מ שיש לדקדק בשינוי לשון של הירושלמי שם, היינו מה דיליף שם למ"ד עודהו על מצחו מרצה "שנאמר והי' על מצחו תמיד", וזה להיפך מד' הש"ס דילן [יומא, ז', ב']. דבש"ס דילן יליף ר"ש מהא דתמיד, דאפילו אינו על מצחו מרצה "שנאמר תמיד לרצון", ור' יהודא דס"ל עודהו ע"מ מרצה יליף לה מקרא אחרינא, "על מצח אהרן ונשא", ולהיפך מקרא דתמיד פריך על ר"י, והא כתיב תמיד לרצון, ומשני ההוא שלא יסיח דעתו ממנו, עיי"ש. עכ"פ פשוט לש"ס דילן דמקרא דתמיד ליכא למילף שדוקא בעודהו על מצחו מרצה. (וכדמקשה התם מי לא בעי מינם כו'), ונ"מ רבתי יש לדינא, דנראה ברור שש"ס דילן והירושלמי בדין איסור היסח הדעת גבי ציץ הוא דפליגי, דלש"ס דילן ס"ל דתמיד דכתיב גבי ציץ, לאו תמיד ממש הוא, שישא אותו תמיד בכל שעה, אלא שבכל עת שישא אותו לא יסיח דעתו ממנו תמיד, ולירושלמי לא מסתבר לי' לאוקמי' קרא דתמיד רק בתמיד ממש. בתדירא, היינו לר"ש כדאית לי', דקאי תמיד ארצון, היינו שיהי' תמיד ותדיר לרצון, ולר"י כדאית לי' שישאהו תמיד (לבר משהוא ישן ומשהוא מעייל כו'), וממילא דלירושלמי אין לנו מקרא לאיסור היסח הדעת גבי ציץ

ובזה יש לתרץ קצת פסקי הרמב"ם התמוהים, דלגבי ציץ [בפ"ט מה' כלהמ"ק] השמיט לגמרי דאסור בהיסת הדעת, וגם גבי תפלין [בפ"ד מה"ת, הי"ד] אע"ג שכתב שם בזה"ל חייב אדם למשמש בתפלין כו' שלא יסיח דעתו כו' שקדושתן גדולה מקדושת הציץ כו' מ"מ לא הזכיר שם שהוא לאו הבא מכלל עשה, (והא לש"ס יומא דמקרא דתמיד ומק"ו מפיק לה הוי לאו הבא מכל"ע), וגם לא הזכיר ק"ו ממש, אלא שכתב שקדושתן גדולה כו'

ולפי דברינו י"ל דבאמת גבי ציץ גופי' לא פסיקא לי' לרמב"ם איסור היסח הדעת, כיון דלר' שמעון אף לש"ס דילן אצטריך לי' קרא דתמיד למילתא אחריתא, ולירושלמי אף אליבא דר' יהודה אין איסור וכדאמרן, וע"כ השמיטה רמב"ם גבי ציץ לגמרי. ולענין תפלין ס"ל דעכ"פ איסור דדבריהם איכא, היינו מדחזינן לרבה בר"ה דס"ל דאף בציץ אסור, ויליף תפלין בק"ו מציץ, א"כ אפילו אי נימא לדידן דבציץ אין איסור תורה, עכ"פ לא נסתרה סברתו לאסור בתפלין "שקדושתם גדולה מקדושת הציץ" (כלשון הרמב"ם), לפחות מדבריהם

איך שיהי' הוכחנו דאפילו למ"ד עודהו על מצחו מרצה יש פלוגתא בהיסח הדעת דציץ, דלש"ס דילן אסור, ומוקמינן לקרא דתמיד להכי, ולירושלמי שרי, ומקמינן לקרא דתמיד שישאהו תמיד. והנה כבר הזכרנו דגם בחשן כתיב קרא דתמיד, אלא דאעפי"כ לש"ס דילן אין הוכחה מזה שצריך הכ"ג להיות לבוש החשן תמיד בתדירא, (אלא דאם לובשם אין איסור בזה), דהא גם תמיד דציץ לא מוקי לה לתמיד ממש, (ואולי סבירא ליה דגם בחשן לא יסיח דעתו ממנו) אך לירושלמי דלמ"ד עודהו ע"מ מרצה מוקי לקרא דתמיד דוקא שישאהו תמיד, (לבר משעת שינה וכו'), וא"כ ה"ה בתמיד דחשן בעינן שילבש תמיד, ומדהוכחנו לעיל דבלבישה דחשן תלויין בת