המדרש והמעשה שמות נז

אף שלא בשעת עבודה ואולם קרא זה דתמיד בחשן מצינו, באפוד לא מצינו, וא"כ לכאורה באפוד אסור ללובשו שלא בשעת עבודה, אך באמת זה אינו דהא א"א להפריד ביניהם, דא"ק לא יזח החשן מעל האפוד, ומוכח מש"ס מכות כ"ב דאף כהן כשהוא בבה"ק, היינו אף שלא בשעת עבודה, מוזהר על לאו זה. נמצא דהותר איסור כלאים בין דחשן ובין דאפוד לכהן גדול ואף שלא בשעת עבודה. ועפי"ז כבר מדוקדק מ"ש הרמב"ם בפ"י דכלאים כהנים שלבשו בג"כ שלא בש"ע" "לוקין משום אבנט", דוקא משום אבנט לוקין, ולא משום חשן ואפוד. וסרה ק' הראב"ד שם מ"ט לא נקיט חשן ואפוד. ואמנם יש לחלק בין תמיד דכתיב גבי ציץ, דסמיך להא דעל מצחו, ותמיד דחשן דסמיך להא דלפני ד', אך באמת לפי פשוטו דקרא אין חילוק]

אך עדיין משמע דעכ"פ באבנט שוה כהן גדול וכהן הדיוט בזה. אבל באמת י"ל דגם ז"א, דהנה מבואר ברמב"ם [פ"י מה' כהמ"ק, ה"ג], בסדר הלבישה של הבגדים וז"ל "כה"ג אחר שחוגר באבנט לובש המעיל, ועל המעיל האפוד והחשן, וחוגר בחשב האפוד כו' ולפיכך נקרא מעיל האפוד כו' עכ"ל, משמע שאי אפשר לאפוד בלי מעיל, דהא שם אחד קורא להם, מעיל האפוד, וה"ה דאי אפשר למעיל מבלי כל הבגדים שתחתיו וע' בפ"ט, ה' ג', שם, שכתב הרמב"ם במעשה המעיל וז"ל "מסוף הגרון ועד למטה כדרך כל המעילים" כו' וידוע דכל מעיל הוא בגד עליון עולה על כל מה שתחתיו] ואף שיש להתעקש בזה, אך בפשיטות משמע דמדהוזקק כה"ג לחשן ואפוד על המעיל הוזקק לכל מה שתחתיו ג"כ, דאין זו דרך לבישתו של מעיל אלא כשיש שם שאר הבגדים תחתיו, **(וקצת ראי' גם מדברי הספרא [ת"כ ט"ז, פי"א מ"ה] מתוך שנאמר בחשן ונשא כו' לפני ד' תמיד כו' יכול יכנוס בו לפני ולפנים כו' מתוך שנאמר במעיל כו' ת"ל בד ולא בחשן ולא באפוד ולא במעיל כו' ע"כ. הנראה דעיקר מיעוטא אצריך לי' משום חשן דכתיב בי' תמיד (והוי ס"ד דאף ביוהכ"פ), אלא דממילא אצטריך למעט גם שאר הבגדים, שהם נגררין אחרי החשן והאפוד, וכמו שאמרנו:)** וא"כ ממילא דקרא דתמיד, דכתיב גבי חשן שכהן גדול לובש, התירו לכהן גדול גם לאיסור כלאים דאבנט ג"כ, ואף שלא בשעת עבודה, (מדאי אפשר לחשן בלי אפוד, ולאפוד בלי מעיל, ולמעיל בלי הבגדים שתחתיו), לא נשאר שם בגד שאין לו שייכות עם האחרים ודלא כתיב בי' תמיד אלא המצנפת בלבד, אך זו של בד היתה, ואינה כלאים, וממילא היא מותרת אף שלא בשעת עבודה

ובא וראה כמה מדוקדקים עפי"ז ד' הרמב"ם, שכתב בה' כלאים דכהנים שלבשו בג"כ שלא בשעת עבודה לוקין משום אבנט, ולא הזכיר חשן ואפוד כלל משום דס"ל דמדכתיב תמיד אצל חשן, ממילא מותרין חשן ואפוד (שהוא מוזהר שלא להזיחו ממנו) אף שלא בשעת עבודה והראב"ד השיב עליו כאן בתרתי, חדא דלא ס"ל לראב"ד שיש בבג"כ איסור כלאים כלל במקדש, ועוד לדבריו של הרמב"ם דסתמא נקיט "כהנים", ולא הבדיל כאן כלל בין כה"ג לכהן הדיוט משמע לי' לראב"ד דס"ל לרמב"ם שאף כה"ג באזהרה זו, א"כ תקשי לדבריו למה שביק חשן ואפוד ואי תימא משום דכתיב בהו תמיד, א"כ גם אאבנט לא לחייב כהן גדול דהא בהא תלי' וכדאמרן, ולמה סתם הרמב"ם "כהנים" דהכל במשמע? אלו הן השגותיו של הראב"ד כאן בה' כלאים אבל באמת גם כונת הרמב"ם לא היתה כלל לאסור לבישת שום בג"כ על כהן גדול אף שלא בשעת העבודה, אלא דלענין חשן ואפוד דבפירוש התירתו תורה מקרא דתמיד השמיט גם הרמב"ם לאיסורי' להדי', ולענין האבנט של כהן גדול שאין לנו עליו היתר מפורש בקרא, ורק מסדר לבישת הבגדים למדנוהו, ע"כ סתם הרמב"ם את הדבר כאן בה' כלאים, דעדיין סדר לבישת בגדים לא גמרינן כאן, ונטר לי' הרמב"ם עד ה' כהמ"ק, ששם מקומו, מדשם מבואר סדר הלבישה, ומה שסתם כאן ביאר שם, ודקדק בלשונו בה' כהמ"ק לאמר ואסור לכהן הדיוט ללבוש את האבנט שלא בשעת עבודה" כ' בפירוש כהן הדיוט לאפוקי כה"ג, לפי דגבי כה"ג אתי קרא דתמיד דכתיב גבי חשן והתיר לכל בגדיו וכדאמרן.