המדרש והמעשה שמות נה

פרשת תצוה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת: ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן לקדשו ולכהנו לי: ואלה הבגדים אשר יעשו: חשן כו' מעיל וכתונת מצנפת ואבנט: ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי

כל רואה ישתומם כאן על כפל הלשון שבמקרא הכפול שלשה, ששינה ושילש באזהרות מעשה הבגדים ותעודתם, אלא שבפסוק הראשון אמר "ועשית" כאילו צוה למשה לעשותם, ולא זכר "לקדשו" ולא "לכהנו לי", ואמר "לכבוד ולתפארת", ובפסוק השני אמר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, (כאן לא באה עוד האזהרה למשה), ועשו את בגדי אהרן (ולא אמר כבתחילה "בגדי קדש לאהרן") וכאן הוסיף לקדשו לכהנו לי", "לכבוד ולתפארת" לא נאמר ובכל שתי האזהרות הללו אין הכתוב מדבר רק בבגדי אהרן, ולא בבגדי בניו, ובכתוב השלישי כבר נאמר "לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי", סמך ענין לכהנו אצל בניו, "ולקדשו" לא נאמר כלל

הנראה דבאמת על שלשה מיני בגדי כהונה דבר כאן הכתוב, ולפי השנות הדין אצל כל מין ומין שינה הכתוב גם בלשונו המתיחש אליו: בגדי הכהונה הם א' מצרכי העבודה הבאין לפי הדין משל צבור, מתרומת הלשכה [ע' פ"ד דשקלים], אבל אמרו ז"ל [יומא ל"ה], אחר שכלתה עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד כו': אמו של ר"י בן פבאי עשתה לו כתונת של ק' מנה ועבד בה עבודת יחיד ע' רש"י שעבודת יחיד זו היא הוצאת כף ומחתה, וקרי לה עבודת יחיד, לפי שלא היתה אלא לפנות המקום ואינה חשובה וקדושה כ"כ, וליש אומרים בבגדים אלו לא עבד כלל, רק הי' קורא בה הפרשה, עיי"ש. ראינו עכ"פ שהי' מנהגם בכהן גדול שיעשו לו הקרובים בגדים יקרים משל עצמם (ולא משל צבור), והם לא היו אלא לנוי ולקישוט בלבד, ולא לכהן בהם בעבוה"צ; ומנהג זה לא מצאנו רק בנוגע לבגדיו של כה"ג. על מין זה דבר הכתוב לראשונה, ואמר למשה, "ועשית (כלומר אתה משלך, לכשתרצה) בגדי קדש לאהרן "אחיך", לכבוד ולתפארת (לנוי בעלמא) ולא אמר "לקדשו" לפי שכאמור לא היתה בהם קדושה יתירה, ולא אמר "לכהנו לי", לפי שגם לכיהון של צבור לא נועדו הבגדים האלה הדר אמר בנוגע אל בגדי הכהונה העקרים "ואתה תדבר. אל כל חכמי לב ועשו" (אותם לא תוכל עוד אתה לעשות משלך, רק "תדבר אל חכמי הלב" הממונים על כל הנעשה משקלי הצבור ועשו משל צבור), ואולם גם הבגדים הללו נפרדו אצל כה"ג לשני מינים: א) בגדי הלבן המיוחדים לכה"ג לעבודת יוהכ"פ; באלו דעת ר' דוסא [יומא כ"ג, ב'] דבגדי לבן, אחר שלבשם כה"ג, כשרין להדיוט, ור"י השיב לו בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה, והכי קיי"ל כר"י דהם נגנזים [רמב"ם ה' כהמ"ק], הרי שבגדים אלו הוכשרו רק לאהרן רק לכה"ג בלבד. ולא לכהן הדיוט אחריו, משום קדושה חמורה שנשתמשה בהם, זהו משה"כ, "ואתה תדבר כו' ועשו את בגדי אהרן' ולא אמר כאן "לבניו" משום שאלו נתיחדו רק לאהרן בלבד, ולא אמר כאן אחיך משום שאלו, (הנעשים משל צבור) אינם מתיחשים עוד לו בהיותו "אחיו" של משה, רק בהיותו כה"ג בלבד "לקדשו" (בקדושה יתירה וחמורה). והנה בגדים אלו של בד היו, ולא הי' בהם כלאים כל עיקר, נמצא שיכול הי' כה"ג להיות לבוש בהן בעזרה בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה [וכדקיי"ל יומא ס"ח, ב' דבג"כ אין בהם משום מעילה, וכדמסיק שם לא ניתנה תורה למלה"ש] זהו מ"ש "לקדשו, לכהנו לי", כלומר בין "לקדשו" בם, אף שלא בשעת עבודה, ובין לכהנו לי' בשעת עבודה ב). המין השני של בגדי כה"ג הם שמונת הבגדים, המכונים בגדי זהב, שבהם הי' עובד כל השנה, ובהם הי' שעטנז דאורייתא (תכלת ושש משזר) וע"ז אמרו ז"ל [ערכין, ג' ב'],