המדרש והמעשה שמות מה

וזה דלא כמסקנת הש"ס דדחי להא דאביי, וצ"ע. **(שוב ראיתי דבאמת לא על הרדב"ז תלונתי, דגם רש"י ז"ל כתב כן [כתובות ל"ח, א', ד"ה ולא עין] וז"ל "מינה קיי"ל בהחובל דעין תחת עין לאו ממש, דא"א ממש דלמא בהדי דסמינן לעיני' מיית" כו' עכ"ל. וגם ע"ד רש"י צ"ע. דאיך כתב דמיני' קיי"ל ובאמת אידחי לה בש"ס ילפותא דא:)** ואמנם דינו של הרדב"ז מה שהוכיח מזה דא"צ להציל את חברו בא' מאבריו, זה ודאי אמת, דהא עכ"פ לא פליג הש"ס אדאביי במציאות, דאיכא ס' סכ"נ בנטילת אבר, אלא דלשונו של הרדב"ז צריך תיקון וכדאמרן (אף דיש מקום לומר דעין שאני עפימ"ש בע"ז כ"ח שורייני דעינא באובנתא דלבא תליא). [ומה דלא התירו בסכנת אבר לענין שבת אלא שבות דדבריהם (ע' שו"ע או"ח סי' שכ"ח, ובמג"א שם ס"ק י"ב), הוא משום דשאני ניטל ע"י אדם מניטל ע"י חולי, וק"ל. ועיין תוס' עירוכין ז', א' ד"ה כגון שדרה כו']

ברם פסקי הרמב"ם בהאי ענינא בודאי צריכים עיונא, דז"ל [בפ"א מה"ח. ה' ג'], וזה שאמרה תורה כי יתן איש מום כו' כן ינתן בו, אינו לחבול בזה כמו שחבל בחברו, אלא שהוא ראוי לחסרו אבר ולחבול בו כו' והרי הו"א לא תקחו כופר לנפש רוצח, לרוצח לבד אין כופר, אבל לחסרון אברים יש כופר. עכ"ל רמב"ם, ולהלן [שם, ה' ה'], כתב הרמב"ם "ומניין שזה שנאמר באברים עין ת"ע, תשלומין הוא, כו' ובפירוש נאמר וכי יכה איש את רעהו באבן כו' רק שבתו יתן ורפא ירפא כו', וה"ה לתחת האמור בעין ובשאר אברים", עכ"ל הרמב"ם ודבריו נפלאו, דמ"ש בה' ג' מהא דלא תקחו כופר שפיר קאמר, דהיא היא ילפותא דברייתא קמייתא בסוגי' דהחובל שם, אך מה דיליף לה שוב בה' ה' מהא דרק שבתו יתן זה לימוד חדש, שחידש הרמב"ם מדעתי', ולא הוזכר בש"ס כלל, ולמה הוצרך אליו, וכי כעורה זו ששנה תנא, דיש כופר לראשי אברים, וממילא דאף עין בכלל, ומי הצריכו לרמב"ם לחדש לימוד אחר לענין עין דוקא. וע' בלח"מ שם שנדחק ג"כ בישוב ד' רמב"ם אלו

ולחומר הנושא הי' נלענ"ד, דהנה אנן קיי"ל החובל בעבד כנעני של חברו חייב, [ב"ק פ"ח], דכיון דאיתי' במקצת מצות, ה"ה כישראל ומ"מ חובל בע"כ שלו פטור, והטעם משום דהא אליבא דאמת עין תחת עין ממון, ומדמה שקנה עבד קנה רבו, א"כ למי ישלם, אך אי הוי אמרינן עין תחת עין ממש, והי' החובל לוקה בגופו, אז לא הוי מחלקינן כלל בין ע"כ שלו לעבד כנעני של חברו, דהא מצד העבדות אין שום קולא לענין חובל מאילו חבל בבן חורין, היכי דאיכא עונש הגוף ויש גם להביא ראי' לזה מהא דהכאה בפחות מש"פ, (דלוקה מדאין שם תשלומין), שהדין דגם אעבד כנעני לוקה וע' כתובות ל"ה, וב"ק פ"ח], וכ' הב"י בטוחו"מ דה"ה בעבד כנעני שלו בהכהו פחות מש"פ דלוקה, וכ"פ המחבר שם, ובשו"ע חו"מ סי' ת"כ ס"ב, ע' סמ"ע וש"ך שם]

ולפי"ז לכא' תסתער עלינו קושיא גדולה, מנא לן אף אליבא דאמת להוציא קרא דעין תחת עין מפשוטו לגמרי, כדי לקיים קרא דלא תקחו כופר, והא אפשר לקיים שני המקראות, היינו, נימא דאין הכי נמי שאמרה תורה דאתה לוקח כופר לראשי אברים, אך כל זה היכי דאפשר בכופר, כגון בבן חורין או בעבד כנעני של חבירו, משא"כ היכי דל"ש כופר, כגון בעבד כנעני שלו, דמה שקנה עבד כו' דלמא אף אליבא דאמת הי' מסמין את עינו, ובהכי מתוקים קרא דעין תחת עין? ואל תתמה, שא"כ יהי' חובל בעבד כנעני שלו חמור מחובל בבן חורין, חדא דבסגנון כזה הא יש להקשות גם בבן חורין גופי', דחמירא הכאה קלה שאין בה ש"פ יותר מהכאה גדולה שיש בה ש"פ, דהתם לוקה והכא משלם, (אע"ג דלמסקנת הש"ס כתובות ל"ב מלקות חמור מממון ואעפי"כ לא חיישינן לזה), וע"כ כמו דאמר בש"ס כתובות ואי ממונא קולא שכן חס רחמנא אממונא דנחבל, עיי"ש

וביותר תיקשי דמצינו כעין זה לענין עבד כנעני שלו גופי', והוא לשיטת