המדרש והמעשה שמות מג

פרשת משפטים [בדיני חיוב חמשה דברים דחובל בחברו, ובבירור שיטות הרמב"ם בענין זה]. וכי יריבון אנשים והכה איש כו' רק שבתו יתן ורפא ירפא כו'. עין תחת עין, שן תחת שן כו', ובמכילתא [כ"א, ע"ז], רק שבתו יתן כו' חוץ מדמי אבריו נותן לו דמי שבתו ע"כ. וצריך ביאור דמאי קמ"ל, הא כל החמשה דברים מקראי ילפינן להו, ופשיטא דלא מיפטר בשבתו ורפואתו בלבד

במתניתן דהחובל [ב"ק, פ"ג, ב'] תנן, החובל בחברו חייב עליו משום ה' דברים כו', וקצת יש לדקדק מאי "עליו" דקאמר, והכי הול"ל חייב משום ה"ד". [ואף דמצינו כיוצב"ז היכי שהעונשים רבים על מעשה אחד, כגון אלמנה וגרושה חייבין עליה משום ב' שמות [מכות, י"ג]. וכן, יש חורש תלם א' וחייב עליו' משום ח' לאוין [שם כ"א], וכהנה רבות, מ"מ יש לחלק, ונלענ"ד דעכ"פ כאן דקדק התנא בלישני', וכמו שנבאר]

ובגמרא שם, אימא עין תחת עין ממש, לא ס"ד, כו' ת"ל ולא תקחו כופר כו' לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים כו' רשב"י אומר הרי שהי' סומא וסימא האיך אני קורא בזה עת"ע כו', ומאי קושי', דלמא היכי דאפשר אפשר כו'. אביי אמר אתי' מדתנא דב"ח, עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין, ואיס"ד ממש, משכחת עין ונפש כו' דבהדי דעויר לי' נפיק נשמתי'. ומאי קושי', דלמא מימד אמדינן אי מצי מקבל כו' וכיון דאמדינן, אי מיית לימות, מי לא תנן אמדוהו ומת ת"י כו'. עכ"ל הש"ס

והנה אף דאתותב אביי', מ"מ יש להבין טעמו, והא הש"ס שפיר מקשה ודלמא מימד אמדינן. ונלענ"ד דהנה יש בחובל מה שאין בכל העונשין שבתורה, שהוא חייב שוגג כמזיד, ועפי"ז יש להקשות, איך ס"ד למידרש עין תחת עין ממש, א"כ יהיה חובל בחברו באחד מאבריו חמור יותר מן ההורגו, שההורגו בשוגג פטור מעונש הגוף, ואם התכוין לזרוק שתים וזרק ד', או לצד זה והלך לצד אחר, פטור אף מן הגלות [ע' מכות, ז' ב'] והחובל בא' מאבריו יתחייב בכל זה, אתמהה [ולמעיין בירושלמי פ"ח דב"ק ה"א מבואר דלירושלמי באמת פשיטא לי' דבשוגג אין לחייבו אלא ממון ויליף מזיד משוגג, עיי"ש] וי"ל דהיא היא מה דקאמר אביי התם, די"ל שאף אביי ידע דאמזיד איכא פרכא, דלמא מימד אמדינן ואי מיית לימות, אך הוכחתו היא מחובל שוגג דמדאך אפשר הוא במציאות דבהדי דעויר לעיני' נפיק נשמתי' א"כ תו אי אפשר לומר עין תחת עין ממש, דהא ההורג את חברו בשוגג לא יצוייר בו עונש מיתה כלל, אפילו באופן רחוק, ואיך יהי' החובל בשוגג חמור ממנו, עין ונפש תחת עין

אולם הש"ס לא חש להוכחה זו, לוא גם מחובל שוגג, דהא באמת לא שוגג בלבד הוא דחייב בחובל, אלא אפי' אנוס חייב [ע' טוחו"מ סי' מכ"א, וכ"מ גם מרמב"ם פ"א מה"ח, ורק לשיטת רבנו ירו' בלבד אונס גמור פטור עיי"ש] ואאונס הא בודאי יש להקשות, אף אליבא דמסקנא, למה יתחייב אף בתשלומין. ועכצ"ל דאליבא דמסקנא לא קשי', דשאני עונשי הממון מעונשי הגוף, דעונשי הגוף כולם קנסא נינהו, והם מתכונים תמיד לעומת עושה הפעולה, להענישו כדי רשעתו, ואי איהו שוגג או אנוס אין את מי לענוש, (משא"כ בעונשי ממון, וכמו שנבאר להלן)

וכבר ידוע מה שיש מן הראשונים שהקשו, למ"ד עדים זוממין קנסא, מנא לן דמה שעדים זוממין משלמין, למי שהעידו עליו משלמין, הא התורה לא אמרה אלא ועשיתם לו כאשר זמם כו'. ואולי כונת התורה שיפלו המעות להקדש (דהא גם בזה כבר יש די עונש