המדרש והמעשה שמות מב

פנים של יסורין שיש לצדיקים בעוה"ז אינם אלא בזמן חייהם הקצובים להם מתחילת יצירתם, אך מה שמוסיפין להם אח"כ כשזכו בודאי שהסברא נותנת שהנותן בעין יפה נותן, ואין מוסיפין אלא חיים של טובה, ולא חיים של צער, וא"כ משזכה ר"נ לזקנה מופלגת כבר ניחא מה שזכה גם לטובה מופלגת אלא דבאמת ר' עקיבא בעצמו הוא דאמר התם ביבמות "לא זכה פוחתין, זכה משלימין לו", הרי דלר' עקיבא אין שם כלל אצל צדיקים תוספת חיים של נדבה, והכל אינו אלא השלמת החוב הקצוב מראש, וא"כ יהיה מוכח מאופן ואיכות חייו של ר' נחוניא היפך שיטתו של ר' עקיבא בזה

אבל התוס' ביבמות שם הוכיחו דעכ"פ ,בצורבא מרבנן דמיעבר במילי'" אף ר' עקיבא מודה דיש תוספת שנים יותר מן ההשלמה, עיי"ש דאולי זהו הדבר אשר המריץ את ר' עקיבא לשאול את ר' נחוניא במאי הארכת ימים", כלומר באיזה זכותים, והיה אם ימנה לו ר"נ בין הזכותים האלה דגם מיעבר במילי הוי, אז שוב יוכל ר"ע לעמוד בשיטתו, דלעולם בזכה רק משלימין לו, ואעפי"כ אין סתירה משלותו של ר' נחוניא (המוכיחה לכאורה על חיים של תוספת) דהא במעביר במילי' אף איהי מודה דאף מוסיפין לו, אתו גואזי וקא מחו לי'", הסריסים, שאינם יודעים מאומה, עשו את שלהם, אבל רצה ר' עקיבא לרמז עכ"פ לר' נחוניא, כי מחכמה שאל ומענינא שאל, וזה רמז לו בלשון חכמים: דהנה באמת סברא זו, שהמתנה צריכה להיות מובחרת יותר מן החובה, (והמסתעף מזה שגם השנים של תוספות צריכות להיות יותר מובחרות משנות ההשלמה) עדיין איננה ברורה כל כך דאיתא [ביומא ל"ד, ב'] פלוגתא דרבי ורבנן, בקרא דאת הכבש אחד שנאמר אצל תמיד של שחר, לרבי דרשינן האי אחד לנסכים (היינו דעיקר נסכים בתמיד ש"ש הוא דכתיב), והא דמיוחד שבעדר, ממבחר נדריך ידע לה, ולרבנן נפקא להו לאחד המיוחד שבעדר. ואע"ג דהא כתיב בלא"ה ממבחר נדריך, מוקי להו חד בחובה וחד בנדבה וצריכי"; פירש"י וז"ל "וצריכי. יש צד נוטה שנדבה צריך ליפותה, כדי שתתרצה לדורן כו' ויש צד נוטה שהחובה המוטלת צריך לפרוע משלם. עכ"ל הרי שדבר זה, אם נדבה צריכה להיות מובחרת יותר מן החובה, תלוי בזה איך שנדרוש לקרא דכבש אחד אי כרבי, דלנסכים מפיק לי' (ועכצ"ל דהא דמיוחד שבעדרו מקרא דממבחר נדריך ידעינן לי' אע"ג דהתם נדבה והכא חובה) וא"כ ש"מ מזה דלא מפליגינן כלל לענין מובחר בין נדבה לחובה, וממילא שלא יהי' שום ראי' משיבתו הטובה של ר' נחוניא דאם זכה מוסיפין לו ואי כרבנן דמצרכו לי' לקרא דאחד על מיוחד שבעדרו, (וע"כ דמקרא דממבחר נדריך לא ידעינן לי', משום דנדבה צריכה להיות מובחרת טפי כדי שתתרצה לדורן, וכד' רש"י שם) ראו אז יהי' מוכח, כי שנות הטובה של ר' נחוניא שנים של תוספת נינהו, (וממילא שתסתעף מזה סתירת שיטת ר' עקיבא שאמר "זכה משלימין", אם לא שנימא דר' נחוניא מיעבר במילי, הוי, דבהא אף ר"ע מודה)

זהו מה שרמז לו ר' עקיבא לר"נ כד סליק יתיב ארישא דדיקלא, א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד: ומששמע ר"נ את הרמז הזה כבר הבין, כי לא כקץ בחייו היה ר"ע בשאלתו במאי הארכת ימים' (כלומר באיזו זכות), לפי ששאלה זו נוגעת גם במילי דאגדה (אם זכה מוסיפין או משלימין, שנחלק בזה ר"ע עם ר"י) גם במילי דהלכה (אם נדבה או חובה צריכה להיות מובחרת טפי, דפליגי בזה רבי ורבנן) אמר (ר"נ לסריסיו) צורבא מרבנן הוא, שבקוהו (כי שואל כענין הוא) א"ל לר' עקיבא צדקת באמת בכל דבריך: אחד (כותך דרישנא לי') המיוחר שבעדרו, ומוכח איפוא מזה דנדבה צריכה להיות מובחרת. ואין הכי נמי דאף בהא כותך סבירא לי דזכה רק משלימין לי', ולא מוסיפין, ואעפי"כ לא יפלא בעיניך במאי זכיתי שיגיע אלי כמעשיהם של רשעים בעוה"ז", דהא בצורבא מרבנן דמיעבר במילי' אף אתה מודה דמוסיפין, ואף אמנם אני תולה באמת סיבת חיי הארוכים והטובים במה שמימי לא קבלתי מתנות, ולא העמדתי על מדותי, ותרן בממוני הייתי היינו דבאמת "מעביר במילי" הייתי, ומשו"ה הוסיפו לי שנות חיים, ובשביל שהם חיים של נדבה ע"כ גם חיים של טובה המה דנדבה צריכה להיות מובחרת טפי":