המדרש והמעשה שמות לח

מה שסבר ריב"ק, אך באמת אין הכרע ממשנה זו דאהאי עלמא קאי, [וע' בפנ"י שגם הוא ז"ל פירש דמשנתנו כר' יעקב], וזהו מה שהשיב רבי "תורה היא וללמוד אני צריך" כלומר אל תחשדני; באמת אין דעתי אלא כר' יעקב, וממילא דאי איפשר לתלות סיבת ארך הימים בהבטחות הגלויות שבתורה, ועדין "ללמוד אני צריך" מה המה דרכי הפרישות שבשבילם זכית לכך? ומששמע ריב"ק כי רבי שאל כהוגן אז השיבו ג"כ כהוגן מימי לא הסתכלתי בדמות אדם רשע" וכו' וכו', הכל ממשנת חסידים ומדברים שאינם מפורשים בתורה

הארכנו בדברי אגדה. ועתה נחזור לעניננו

חזינן עכ"פ דסוגי' דעלמא וכל הני תנאי ואמוראי דמגילה כ"ח דרשי להני קראי כר' יעקב, ועפי"ז כבר מיושב מה שהקשינו לעיל אמאי דפירש"י בחולין קי"א, בטעמא שאין כופין על מ"ע שמ"ש בצידה, משום דלכך פירש מ"ש כדי שלא יכופו, והקשינו מדעכצ"ל דשכר כפול הבטיחה כאן תורה, בזה ובבא, (דאי בזה לחוד הא יפה קורת אחת בעוה"ב כו') א"כ אדרבה זהו שחידשה תורה דגם חמירא מ"ע זו משאר העשין, ולמה לא יכופו ואליבא דר' יעקב כבר אתי שפיר, דהא לדידי' גם מתן השכר המפורש כאן, מתפרש ג"כ רק "לעולם שכולו טוב", וא"כ אין זה עוד שכר כפול, והדר קשי', מה חידשה תורה בזה במה שכתבה מ"ש בצידה לע"ל, הא כל מ"ע שכרה גנוז לע"ל, וע"כ שבמה שפירשה מתן השכר להקל באה, שלא לכוף עלי', ולהודיע שאם יעבור אז רק אבדן שכרו זהו ענשו. והיינו כרש"י

ואולם ר' יעקב שם דקדק בלשונו ואמר: הרי שעלה לגג להביא גוזלות לאביו כו' שלח את האם כו' היכן אריכות ימיו של זה כו', תפס במשל שלו רק את המ"ע דכבוד או"א, ודשלוח הקן, ולמה שביק למ"ע דצדקה, שגם היא מ"ע שמ"ש בצידה, והלא כך הי' ר' יעקב יכול לשאת את משלו גם על מ"ע דצדקה, כגון הרי שעלה לגג להביא גוזלות לעני בן טובים כו' [וכמו"ש בכתובות ס"ז, ב', דבעני בן טובים כו' אפי' תרנגולת פטומה ויין ישן כו'] והיכן טובתו של זה כו'

ואמנם אמרו שם חז"ל בקדושין "דר' יעקב מעשה חזה", אך באמת לא אך מקרה הוא מה שחזה ר"י מעשה לענין מ"ע דכבוד או"א ודשלוח הקן, ולא חזה לענין צדקה. דנראה לענ"ד שעכצ"ל דגם לר' יעקב שאני מצות צדקה דהנה הנביא אומר [מלאכי, ג'] ובחנוני נא בזאת הביאו את המעשר אל בית האוצר כו' אם לא אפתח לכם ארובות השמים כו', וחז"ל אמרו ע"ז [תענית ט'] בכל אסור לנסות להקב"ה שנאמ' לא תנסו כו' לבר מזו (היינו מ"ע דצדקה) שנאמ' ובחנוני נא. ואילו הי' גם מתן השכר הנאמר בצדקה תלוי ג"כ בתחיית המתים דוקא (כאינך מ"ע שמ"ש בצידן לר' יעקב) מה יועילו הבחינות והנסיונות בעלמא הדין? וע"כ שהביאור הוא כך: בכל אסור לנסויי משום זה גופה, דאע"ג שפירש מתן שכרן מ"מ לא אהאי עלמא קאי, (וכמו"ש שם בקדושין אלמלי דרשי' אחר להאי קרא כר"י כו') לבר מזו, דבהא גם ר"י מודה דקאי אהאי עלמא. ומשו"ה נשא ר' יעקב את משלו רק אכבוד או"א, ולא אמצות צדקה: **(ומה שלא תלו תנאי דמגילה סיבת אריכות ימיהם בקיום מ"ע דצדקה, אע"ג דבזה כו"ע מודו דאעוה"ז קאי, ניחא בפשוט, דהא בצדקה עושר הוא דכתיב, אריכות ימים לא כתיב

;)** אלא דעפי"ז נלענ"ד לומר, דבהשנות הענין ישתנה גם הדין בין מ"ע דכבוד או"א ומ"ע דצדקה. דבכבוד או"א וכן בשלוח הקן ודאי מסתברא דאין כופין על מ"ע אלו, וכמו שביארנו בזה את ד' רש"י ז"ל, דמדאין פירוש מתן שכרן מתפרש אלא לע"ל לר' יעקב, ושכר לע"ל ודאי דכלהו עשין נמי אית להו, ולמה פירשה התורה שכרן כאן, ע"כ להורות שלא לכוף עליהן, ומשום דקילא עשה זו משאר העשין, וכיון דחסרון הכפיי' מחמת קולא דעשה זו באה, עכצ"ל דאף כשירצו בי"ד אין כופין, דלאו ברצונם תלי' מילתא, מדגילתה תורה שאין בעשה ההיא כחומר שאר העשין

ואמנם במ"ע דצדקה הא לכאורה תהדר קושיתנו לדוכתה, מנא לן דאין כופין עלי', ואי משום שפירשה תורה מתן שכרן, הא הוכחנו דאף ר"י מודה בה דאהאי עלמא קאי ובזה לחוד הא ודאי לא סגי, וע"כ ששכרן כפול בזה ובבא, וא"כ חידוש גדול חידשה בפירוש מתן