המדרש והמעשה שמות לז

יאריכון הם דברים כפשוטן, או כמדרש חכמים אליבא דר' יעקב. והנה את ר' פרידא שאל תלמידיו וכן מר' זירא היו התלמידים השואלים, וע"כ לא הקפידו הנשאלים כלום, שידעו או הבינו, כי התלמידים כר' יעקב סבירא להו, שמה שכתוב בתורה למען יאריכון אין הדברים כפשוטן, וע"כ שואלים הם מחכמה הודיעונו ארחות חיים:

גם ר' עקיבא מצינו לי' [ברכות, כ"א, ב'] דפליג אר' ישמעאל, ולא ס"ל דאם היתה עקרה נפקדת, ומה שאמרה חנה ראה תראה לא דריש כר' ישמעאל אלא ס"ל דברה תורה כלשון בנ"א, [וע' מנחות י"ז, תוד"ה ואם האכל], וי"ל דגם בכפל הענינים ס"ל דמשתעי קרא לפעמים בלבנ"א, וממילא איפשר לפרש גם לדידי', דמה שא"ת למען ייטב לך והארכת, תרוייהו אעוה"ב קאי, ומה שכפלה תורה, משום שדברה כלבנ"א, ולפי"ז ע"כ שאין לתלות סיבת אריכת ימיו של ר' נחוני' בקיום מצות כבוד או"א וכדומה מדלא קאי אריכות ימים דכתיבא בהו אלא אעולם שכולו ארוך, וע"כ בא גם הוא לשאול מחכמה את ר"נ, להורות לו את דרכי הפרישות היתירה והזכותים הנסתרים, שבשבילם זכה ר' נחוניא לאריכות ימים גם בעוה"ז

ואולם המשמשים העומדים על ר"נ ודאי שלא ירדו לעומק השאלה, שהם הבינו המקראות דלמען יאריכון כפשוטם, והי' בעיניהם ר"ע השואל כאילו הוא קץ בחיי אדונם, וע"כ התנפלו עליו, "אתו גאוזי ומחו לי", וגם ר' נחוני' לא מיחה בהם, כל זמן שלא ידע את ר"ע וחשבו לאיש פשוט, ואת שאלתו לשאלה פשוטה, היינו שאע"ג שקרא במקרא וראה דכתיב אורך ימים גבי כבוד או"א, וגבי עוסק בתורה לשמה, מ"מ הוא שואל, לפי שעפ"י דעתו אין ר"נ מצטיין בזה יותר מחבריו, ובודאי שאין לך זלזול גדול מזה

אך באמת כבר אמרנו דר"ע ס"ל דברה תורה כלבנ"א, וי"ל דגם בכפל הענין ס"ל הכי, וממילא דס"ל כר' יעקב, דלמען ייטב לך והארכת תרוייהו אעוה"ב קאי, ואע"ג דלר"י יתור לשון הוא זה וכדאמרן לעיל, מ"מ דברה תורה כך. ואי כר' יעקב הדר הוי לה שאלת ר"ע שאלת חכם, וכמו שביארנו כדי לרמז שיטתי' זו לר' נחוני' "סליק ר' עקיבא לרישא דדקולא, א"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחר"? כלומר, והלא כפל הענין הוא זה במלות שונות, וע"כ דכך דברה תורה כלבנ"א, וככה אני מפרש גם הא שאמרה תורה למען ייטב לך והארכת ג"כ תרוייהו אעוה"ב, (וכר' יעקב, ואי דכר' יעקב הוי האי דוהארכת מיותר, מ"מ ד"ת כלבנ"א), ובשביל כך אני שואל במאי הארכת בעוה"ז? מדשמע ר' נחוני', כן שאמר ש"מ צורבא מרבנן הוא" (כלומר ויודע הוא שאין הדברים כפשוטן, אלא כדרושן, ולפי"ז לא לזלזל בכבודי הוא בא, אלא מחכמה הוא שוא "שבקוהו"

ואמנם לענין שאלתו השיב לו ר' נחוניא, דמהא דכבש אין להוכיח שדברה תורה כלבנ"א, דאפשר לפרש "אחד המיוחד שבעדרו" ואינו מיותר ואעפי"כ אליבא דאמת דרש גם ר' נחוניא לקראי כר' יעקב, ומשו"ה גם ר"נ בתשובתו לא תלה סיבת אריכות ימיו בקיום כבוד או"א או בתורה לשמה, רק בדרכי פרישות וחסידות, ואמר לו "ותרן בממוני הייתי" וכו' וכו'. ומטעם זה השיבו גם ר' פרידא ור' זירא ג"כ בסגנון הזה, מדברים של חסידות ופרישות יתירה

אולם רבי סתם לן במשנה דקדושין שכל העושה מצוה א' מטיבין לו, ומאריכין ימיו, ונוחל את הארץ', וי"ל דאריכות לשון זו היא שהמריצה את רש"י ז"ל לפרש במשנה "דאהאי עלמא קאי (דאי אעוה"ב למה לי דקאמרה משנתנו ומאריכין ימיו", פשיטא דהאי עלמא עולם שכולו ארוך הוא, וכמו שהזכרנו) ולפי"ז רבי ס"ל לכאורה דלא כר' יעקב. וא"כ כבר לא אריך הוא לרבי לשיטתי' לשאול לריב"ק במה הארכת ימים, דהא זיל קרי בי רב הוא ואפשר דבזמן שאלתו זו מאת ריב"ק כבר היתה משנתו של רבי כתובה, וממנה ידע ריב"ק את דעתו של רבי בזה, ולפי"ז לא תתפרש שאלתו של רבי אלא בסגנון במאי עדיפת מחבריך", ע"כ, כפי מה שסבר ריב"ק בדעתו דרבי, בצדק גער בו ריב"ק, וא"ל "קצת בחיי'. כל זה לפי