המדרש והמעשה שמות לו

פרידא שהשיב שמימיו לא ברך לפני כהן, וריב"ק שהשיב שמימיו לא נסתכל בדמות אדם רשע, ור' זירא שהשיב שמימיו לא הלך ד"א בלא תורה ובל"ת, עיי"ש בסוגי' ובתוד"ה כי קאמר, דכל הני לאו דברי תורה נינהו אלא ממשנת חסידים

אכן באמת יתבאר כ"ז על נכון, עפ"י הסוגי' דקדושין ל"ט, דאיתא התם במשנה כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו' ובגמ' שם ורמינהו כל העושה כו' מריעין כו' א' רבא הא מני ר' יעקב היא, דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כו' ומאי למען ייטב לך למען יאריכון כו' לעולם שכולו טוב, לעולם שכולו ארוך כו' עכ"ד הש"ס. ופירש רש"י שם דתנא דברייתא דמריעין ר' יעקב היא, ובמשנתנו פירש רש"י מטיבין לו, משמע בהאי עלמא". הרי דלרש"י סתם משנתנו ס"ל דברים כפשוטן, והכל אעוה"ז קאי, ותנא דברייתא כר' יעקב, דכל מה שהבטיחה כאן תורה לא הבטיחה אלא לעולם שכולו ארוך

ואמנם ע"ד צחות י"ל דפלוגתא דא דרבנן ור"י במחלוקת אחרת היא שנוי', דלכ"ק בשלמא לרבנן, דאעוה"ז קאי, ניחא כפל הלשון שבתורה, למען ייטב לך ולמען יאריכון, דבעוה"ז ודאי אפשר לאריכות ימים בלא טובה, ולטובה בלא אריכות ימים, והיינו מה שהוצרכה תורה להבטיח גם שתיהן ואין כאן יתור לשון אך לר' יעקב דאעוה"ב קאי, למה לי דכתבה רחמנא למען יאריכון, פשיטא, משייטב לו שבעולם שכולו טוב", והא ההוא עלמא נצחיי הוא, וממילא דהוי גם "כולו ארוך", וצריכא למימר שיאריכו שם ימיו? עכצ"ל לר' יעקב דבאמת יתור לשון הוא זה, אלא שדברה תורה כלשון בנ"א, ובאשר בלשון בנ"א ובברכות ההדיוטות (המדברים אעוה"ז) יש מקום לשתי הבטחות אלו (מדבעוה"ז יש טובה בלא זקנה ויש זקנה בלא טובה) ע"כ תפסה גם תורה בלשון הזה וכתבה לשתיהן

וכבר ידוע שמחלוקת זו, אי דברה תורה כלשון בנ"א, אי לא דברה, נחלקו בה כמה תנאי ואמוראי בכמה מקומות בש"ס, ואף דבאמת לא מצינו בש"ס ד"ת כלבנ"א אלא בכפל התיבות (כגון איש איש כו'), ולא בכפל ענינים, מ"מ מצד הסברא דא ודא אחת היא וי"ל דרבנן דר' יעקב ס"ל לא ד"ת כלבנ"א, ומשו"ה מוכרח לומר אליבייהו דהא דמטיבין היינו בהאי עלמא, דאי בעוה"ב, למען יאריכון למה לי פשיטא, הא עולם שכולו ארוך הוא וכדאמרן

ואי נימא דגם כל אלו השואלים [שבמגילה כ"ח שם] הם ג"כ מאותן הסוברים שדברה תורה כלבנ"א, וממילא דאפשר להו לפרש קראי כר' יעקב, אז ודאי דמחכמה שאלו לרבותיהם במה הארכת ימים, דהא ע"כ אי אפשר לתלות סיבת אריכות ימיהם בהבטחות הגלויות שבתורה, כמו במצות כבוד או"א וכו', דהא לר"י כל אלו אינן אלא הבטחות לע"ל, לעולם שכולו ארוך, ולא בעוה"ז. ומדזכו רבותיהם גם בעוה"ז, ע"כ שע"י זכותים צדדיים בא להם זה, במה שקדשו את עצמם אף במותר להם, וא"כ שאלת חכם היא זו מה ששאלו התלמידים "במה הארכת", ויהי' שיעור שאלתם: למדנו רבנו גם אנו, מה שם סם החיים הזה הצפון אתך, אשר מתורת משה לא למדנוהו, ונלך גם אנו בדרכיך

אך אי הוי ס"ל להני רבנן דברים כפשוטן, ודלא כר' יעקב, היינו דמה שאמרה תורה למען ייטב והארכת אעוה"ז קאי, וכמו שיפרש לעצמו כל הקורא בתורה לתומו, בלא מדרש חכמים, וכמו שפירש גם אחר להאי קרא כפשוטו, ועי"ז נכשל [ע' קדושין ל"ט, ב' שם אר"י אלמלי דרשי' אחר להאי קרא כר' יעקב לא הוי חטא] אז ודאי לא הוי אריך כלל מה ששאלו לרבותיהם במה הארכת ימים, דהא באמת זיל קרי בי רב הוא, והי' להם להשואלים להבין שבודאי נזהרו רבותיהם בכבוד או"א, בלימוד תורה לשמה, וכדומה, ומדאעפי"כ שאלו, ואי נימא דלא כר' יעקב סבירא להו, עכצ"ל שהי' שיעור שאלתם בסגנון אחר, היינו: במה זכית יותר מחבריך, שגם הם היו נזהרים בכל אלו המצות הגלויות כמוך, ואעפי"כ מתו בלא עתם, ואם כך היתה השאלה ודאי שאין לך זלזול גדול מזה, (דהוי להו למיסק אדעתייהו, דלמא הני כדבעי למיעבד לא עבדי, ורבותיהם עדיפי מינייהו), ודומה השואל ודאי כאילו הוא קץ בחיי רבותיו

נמצא לפי"ז דאי אריך או לא אריך, מה ששאלו במה הארכת, תלוי בזה אי מה שא"ת למען