המדרש והמעשה שמות לה

תאמץ ולא תקפוץ, ואפי"ה אין כופין, ומה לי תרי לאוי מה לי תלתא. עכ"ד הקצוה"ח

ולפיענ"ד קושית הקצוה"ח יש לתרץ בפשיטות, דבטעמא דהא מילתא דאין כופין על מ"ע שמת"ש בצידה פירש רש"י [חולין קי"א שם] וז"ל "לכך פירש מתן שכרה לומר שאם לא יקיימנה זהו ענשו שלא יקבל שכרו עכ"ל. ולפי"ז לריצב"א צ"ל גם במ"ע שיש עמה ל"ת ג"כ הכי, דלהכי פירש מתן שכרה, כדי שנדע שרק זהו עונשו, ולא נכפהו לא על העשה ולא על הלאו שבה, וא"כ הני מילי בלאו שבא תמיד עם העשה, וכגון לאו דלא תקפוץ עם עשה דנתון תתן, **(ואע"ג שגם במצות צדקה איתא לפעמים לעשה דנתון תתן בלא הל"ת דלא תקפוץ וע' רמב"ם ב"ז מה' מ"ע ה' א' ב') מ"מ ברוב המקרים תרוייהו בהדדו איתנייהו וגם מ"ש אתרוייהו נאמר:)** התם שפיר י"ל דמשפירשה תורה מתן שכרה ע"כ גילתה בזה שלא לכוף, לא על העשה ולא על הלאו, דהא לא יצוייר זה בלא זה. משא"כ עשה דמוצא שפתיך ולאו דבל תאחר שהן מיוחדות לעצמן, וכשהן בפ"ע היינו בנדר שאינו דבר צדקה) ודאי דכייפינן עלייהו, דהא בהו לא פירש מתן שכרן, וא"כ אטו כשיזדמנו במקרה יחד עם לאוי דצדקה מיגרע גרעי, הא עכ"פ תו ל"ש ביה סברת רש"י דלהכי פירש כו', דהא בלאו דבל תאחר לא פירש כלל [אך להלן יבואר כי אכן יש מקום לד' קצוה"ח]

ואולם דברי רש"י גופייהו צריכים הבנה. דהא ע"כ מה שפירשה תורה מתן השכר בעוה"ז אין כונתה דבהכי ליסגי לי', דהא יפה קורת רוח אחת בעוה"ב כו', ושלומת רשעים היא זו מה שנושאים להם פנים בעוה"ז וע"כ שכך היתה כונת התורה באלה המצות שמת"ש בצידן, שלבד השכר הגנוז לעוה"ב שכרן יהי' כפול גם בעלמא הדין. וא"כ עלויי' עליי' תורה לעשין הללו, ואחשבה להו יותר משאר עשין, וחידוש גדול חידשה לנו במה שפירשה מתן שכרן, ואיך נידוק מזה שאין כפיי' עליהן, והלא לפי הסברא נהפוך הוא, דלפום אגרא הפסידא?

כדי להסביר לנו אותו הענין נפתח קצת במילי דאגדה ונסיים עפ"י דרכי ההלכה ונקדים ד' הש"ס ומגילה כ"ח) דאיתא התם, שאל ר' עקיבא את ד' נחוני' הגדול במאי הארכת ימים, אתו גאוזי וקא מחו לי' (פירש"י עבדיו של ר"נ, מפני שנראה כקץ בחייו), סליק ר"ע ארישא דדיקולא א"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר (ר"נ) ש"מ צורבא מרבנן הוא, שבקוהו, א"ל א' מיוחד שבעדרו, א"ל כו' ותרן בממוני הייתי כו' עכ"ד הש"ס. וקשה ממנ"פ, אי שאלה שאינה הוגנת היא זו, כש"כ שאינה ראוי' לצורבא מרבנן, ואי כהוגן שאל ר"ע, אטו משום דהוו סברי מעיקרא דלאו ת"ח הוא ימחו לי' מאה עוכלי ולא ימחה ר' נחוניא בעבדיו ולמה בחר ר"ע בההיא שעתא דוקא בשאלה זו "אם נאמר כבש" כו' כדי להוכיח לר"נ שהוא צורבא מרבנן, ומה יתרון חכמה יש באותה שאלה, שלכאורה גם תשב"ר יודעין לשאול אותה א וביותר קשה, הא מייתי הש"ס שם כמה עובדי כה"ג, ששאלו התלמידים במה הארכת ימים, כגון שאלו לר' פרידא כו' לר' זירא כו' ומדוע לא הקפיד ע"ז רק ר"נ אצל ר"ע וריב"ק אצל רבי?

ונראה דיש להבין לכאורה מה טעם יש בשאלות הללו במה הארכת ימים", הא זיל קרי בי רב הוא במה מאריכין ימים, גבי כבוד או"א כתיב למען יאריכון ימיך, גבי שלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים: ובדברי קבלה הוא אומר [משלי, ג'] אורך ימים בימינה כו', וידוע מה שדרשו ע"ז חז"ל למיימינים בה ארך ימים כו' לעוסקים בתורה לשמה כו' וא"כ מה זו שאלה, ששאלו התלמידים לרבותיהם גדולי הדור, במה האריכו ימים, וכי לא עלתה על דעתם שנזהרו רבותיהם בכבוד או"א, או שעסקו בתורה לשמה? ואי שראו השואלים גם לחכמים אחרים שג"כ היו זהירים בכל אלו, ואעפי"כ מתו בחצי ימיהם ילכו וישאלו ויתמהו על אלה האחרונים שמתו בלא עתם, ולא על אלו החיים עדנה, שבהם נתקיימה הבטחת התורה, קרא כדכתיב ולא די לנו הצער הזה, אלא שגם הנשאלים בתשובותיהם נאדו מן הטעמים הגלוים האמורים בתורה, והלכו לבקש סיבות לאריכות ימיהם בטעמים צדדיים, ממשנת חסידים ודברים המותרים שנהגו בהם איסור, כגון ר'