המדרש והמעשה שמות לד

פרשת יתרו (ב) [בדיני המ"ע שמתן שכרן בצרן וכפיית בי"ד עליהן] כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה כו', מכילתא [כ', י"ב]: "למען יאריכון, על האדמה, מכאן אמרו כל מ"ע שמתן שכרה בצידה אין בי"ד של מטה מוזהרין עלי'". ע"כ. והוא פלאי, דאיך מוכח מזה שאמרה תורה על האדמה", שאין בי"ד מוזהרין עלי' וכבר נתקשה בזה הגר"א ז"ל בהגהות המכילתא, ומחק וחילף את הגרסאות עיי"ש. ובדברינו יבואר ותתישב הגי' כמו שהיא

הנה הא דאין בי"ד של מטה כופין על מ"ע דכבוד או"א ש"ס ערוך הוא [כחולין קי"א כ'] גבי רמי בר תמרא דאייתו קמי' גברא דלא מוקיר כו' כפתוהו אמר להו שבקוהו דכל מ"ע שמ"ש בצידה אין בי"ד מוזהרין עלי'. וכן הוא בשו"ע [יו"ד סי' ר"מ], אלא דיש שם מקום עיון על הרמ"א, דבשו"ע חו"מ [סי' צ"ז, ס' ט"ז] לענין השבת עבוט דאין בי"ד כופין עליה, משום שנאמ' בה ולך תהי' צדקה, שם כתב הרמ"א דאין בי"ד חייבין לכפות אך אם רצו כופין, והכא גבי כבוד אב ואם לא הגיה הרמ"א כלום, וכבר הקשה קו' זו הסמ"ע [חו"מ, סי' ק"ו ס"ק ב', דגם שם לענין מצות פריעת בע"ח שעל היתומים, שהוא מטעם כבוד אביו, סתם הרמ"א כד' המחבר דאין כופין, משמע אפילו אי רצו בי"ד אינם רשאים לכופו וזה שלא כמ"ש רמ"א גבי השבת עבוט דאם רצו כופין]

ואמנם ידוע דמארא דהאי דינא, דאם רצו בי"ד כופין גם במ"ע שמ"ש בצדה, הוא הריצב"א שבתוס' [ב"ב ח', ב'], שתירץ בזה קושית התוס' [מהא דכתובות מ"ט] על מה דכפיי' רבא לר"נ בר אמי ואגבי מיני' ד' מאות זוז לצדקה אעפ"י דצדקה מתן שכרה בצדה. ומקור הדברים הוא בירושלמי [פ' ה' דכ"ב, ה"ה] אהא דמעמידין אגרדומין על המדות (אע"ג דבמדות א"ת הין צדק יהי' לך, והוא ג"כ מ"ע שמ"ש בצידה כידוע) וזה גופא טעמא בעי, מנא לי' לירושלמי הא, לחלק דאם רצו כופין, ומהא דצדקה אין ראי' שכבר תירצו בה בתוס' תירוצי אחריני, (דיש שם גם לאוי דלא תאמץ ולא תקפוץ, וכדומה), ולענין הסברא הוא קשה לשמוע, דכלום ברצון הדיינין תלי' מלתא, אי דינא לכוף, יתחייבו לכוף, דהמכשלה הזאת תחת ידם, ואי קילא האי עשה מכל העשין, ודינא שלא לכוף, לא יהיו רשאין: **(ואמנם נראה לי להביא דוגמא מעין זו מש"ס [ערוכין כ"ה] לענין גרעון כסף דשדה אחוזה, מניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה כו' ופירשה הרמב"ם [פ"ד מה' עוח"ר ה"ח] דאם רצה הגזבר לחשוב את החדשים לשנה חושב כו', וע' בראב"ד שם שהקשה ג"כ וכי ברצון הגזבר הדבר תלוי כו' עיי"ש

)** ועוד קשה לי נהי דפליג ריצב"א על ס' התוס', וס"ל דאפי' היכי דאיכא לאוי לא אלים בשביל זה העשה כדי לכוף גם עליה, מ"מ הא בל"ת ודאי כייפינן אף מקמי שעבר, וכמו"ש [יבמות, פ"ה] אם לא רצה דפנו (וע' הפלאה כתובות מ"ט שם], וא"כ מ"מ איכא חיוב כפיי' בצדקה בשביל הל"ת שבו, ולמה נאיד ריצב"א מתי' התוס', והוזקק לחלק בין רצו בי"ד ללא רצו לימא דבשביל הלאו שבה אכפי' רבא לר"נ בר אמי

והנה הט"ז [חו"מ ס' כ"ו] כ' דאפי' לריצב"א דעל הצדקה נמי אין חיוב לבי"ד לכפות מ"מ בנודר לצדקה ודאי דכופין, והוא מהמרדכי [פ"ק דב"ב, בשם ר"י טו"ע]. וכדמשמע פשטות לישנא דברייתא ר"ה כ"ו אזהרה לבי"ד שיעשוך. והקצוה"ח שם הקשה דהא גופה טעמא בעי, הא גם בנודר לצדקה יש בקיומה מתן שכרה בצדה, ולמה יהיו כופין, ואי משום דאיכא בנודר גם לאו דבל יחל, הא גם בצדקה לחודה איכא נמי לאוי טובא, לא