המדרש והמעשה שמות לב

אם עושה מה שכתוב בענין כדאי שיאריך ימים". אך ר' חנניא בן גמלא לשיטתי' פליג ע"ז (לפי דעתי זהו ר"ח בן גמליאל דמשנתנו בקדושין ס"א שם) דלדידי' לא בעינן תנאי כפול, וממילא דגם זה שנאמר בענין פרשת מלך תנאי גמור הוי. ובא וראה שנסתייע כאן רחב"ג כשיטתו מד' הכתובים ובמלכים א' ג'], דהנה מבואר שם שאמר ד' לשלמה "יען אשר לא שאלת לך עושר וכבוד וימים רבים כו' גם חכמה גם עושר גם כבוד נתתי לך, ואתה אם תלך בדרכי ונתתי לך ימים רבים" כו'. וכל רואה יראה שלכאורה אין הכתובים מדוקדקים היטב, דפשטא דקרא, כי שלש הנה שהי' לו לשלמה לשאול מאת ד', (עושר כבוד, אריכות ימים) ובשכר שלא שאל ותם, ושאל רק חכמה, הבטיחו לו את ארבעתן, אך א"כ קשה מדוע לא הבטיחו לו את כולן בסגנון אחד: שעל חכמה עושר וכבוד הכתוב אומר "נתתי לך", כאילו הם כבר נתונים לו בלי שום תנאי, ועל אריכות הימים הו"א ואתה אם תלך בדרכי ונתתי לך ימים רבים". וזה יתיישב רק לרחב"ג לשיטתי', דלדידי' לא בעינן תנאי כפול, ואילו הוי כתיב רק אם בחקותי תלכו לחוד גם אז הוי שמעינן מכלל ההן גם את הלאו, וממילא דג"ז שאמרה תורה בפ"מ לבלתי סור כו' למען יאריך כו', ג"כ תנאי גמור הוא, אע"ג שאינו כפול וכדאמרן, וא"כ כבר לא יכלו להבטיח זאת לשלמה בהחלט, אם לא שלא יסור, ורק עושר וחכמה וכבוד, שהם לא היו בכלל התנאי דפ"מ, אותם אפשר הי' להבטיחו בהחלט

ואמנם ישאל השואל: אם אריכות ימים חסר מה קנה, ומה בצע שהבטיחו לו לאינך בלי תנאי, אך באמת זה יקשה רק אי הוי אמרינן דבר והפוכו, היינו אם ישמור את התנאי ארך ימים, ואם לאו קצור, אך לרחב"ג לשיטתי' גם זה לק"מ, דהא איהו דס"ל שם בקדושין דאי לאו דכפלה תורה לאמר אם בחקותי תמאסו כו' אז הוי אמרינן דאם בחקותי תלכו, ברכה, ואם לאו לא ברכה ולא קללה, עיי"ש, וא"כ הכא בפ"מ דבאמת לא כפלה, א"כ אע"ג דתנאי הוי אף בלי כפל לרחב"ג, מ"מ אינו דבר והפוכו וממילא אם יסור ח"ו, אז לא הובטח לו כאן לא אורך ולא קצור, וא"כ עכ"פ אהנו לי' לשלמה עושר וכבוד שהובטח לו בהחלט, למדת ימיו הבינונית

ובזה תבין את ד' ר' חנינא בן גמלא שעל מה שאמר ת"ק עה"כ לבלתי סור כו' אם עושה מה שכתוב כו' כדאי שיאריך ימים (היינו שעכ"פ אינו תנאי, מפני שאינו כפול) השיב רחב"ג לשיטתי' שאין הדבר כן, וזהמ"ש רחב"ג אומר: אחרי הוא אומר גם אשר לא שאלת נתתי לך, עושר גם כבוד כו'" (ומדוע זאת הובטח לשלמה בהחלט, ואריכות ימיו שלא בהחלט, עכצ"ל דא"א הי' להבטיחו אורך ימים בהחלט, משום דהותנה כבר בפרשת מלך בתנאי, וזהמ"ש): על מה שלא התניתי בתורה ליתן, (כלומר מה שלא נכנס בתנאי דפ"מ), נתתי לך (בהחלט), על מה שהתניתי ליתן (היינו מה שנכנס בכלל התנאי) לא נתתי לך אלא א"כ עשית" דאורך ימים נכנס כבר בתנאי דפ"מ ותו אי אפשר לשנותו (אם לא שלא יסור), ואע"ג דלא כפלי' לתנאי'. וכדעת רחב"ג דלא בעינן תנאי כפול

והנה ברור הוא לפי דעתי דת"ק ורשב"י [דספרא ויקרא כ"ו] ג"כ בפלוגתא דר"מ ור"י הוא דפליגי, וכמו שהוכחנו דר' יהודה אף בהן קודם ללאו פליג, ת"ק כר"י ס"ל וזהו מה שאמר "הסייף והספר ירדו מכורכין מן השמים", כלומר מתחילה הסייף ואח"כ הספר, והיינו כר"י דתוספתא דשבת, שמתחילה פירש עונשן ואח"כ פירש מתן שכרן. אך רשב"י כר"מ ס"ל דבעינן הן קודם ללאו, וזהו מה דפליג רשב"י ואמר "הככר והמקל ירדו מכורכין מן השמים", מתחילה הככר ואח"כ המקל, כלומר מתחילה פירש מתן שכרן, והיינו כר"מ דתוספתא הנ"ל לפי באורנו

ואמנם כאן ישאל השואל, נהי דלר"מ מוכרח הוא לאמר דמתחילה פירש מתן שכרן משום הן קודם ללאו, ולר"י אין בזה הכרח, מ"מ הא גם לר"י אי אמר הן קודם, לא מגרע לתנאי, וא"כ מי הכריחו לר"י לחדש דמתחילה פירש עונשן והלא גם לבר מתנאי ב"ג וב"ר, ודאי שמדרך העולם הוא, כשירצה ראובן לעשות