המדרש והמעשה שמות לא

דיליף מתנאי ב"ג וב"ר לא ס"ל כמ"ד מתחילה פירש עונשן, ובאמת כסדר שנכתבו בתורה כך נאמרו, תחילה אם בחקותי תלכו ואח"כ אם בחקותי תמאסו

אך לכא' גם זה לא אתי שפיר כ"כ, דהא ודאי דברכות וקללות לא בשביל השלמים הגמורים נאמרו, העושים דברים לשם פעלם, ושעליהם אמר בירושלמי [פ"ב דברכות] עשה מאהבה עשה מיראה כו' שאין האוהב שונא ואין הירא מבעט כו', אלא בשביל סתם בנ"א נאמרו, שעליהם אחז"ל לעולם יעסוק כו' שלא לשמה כו', ולפי"ד התוס' [סוטה כ"ב, ב'] היינו לשם קבלת השכר ומיראת העונש. ולסתם בנ"א אלה יש מקום לאמר דנח להם הפרישה משום יראת העונש, יותר מן העשיי' משום קבלת השכר, שכבר כ' התוס' [ע"ז י"ט, א'] דבעושה לשם קבלת שכר שייך תוהא עיי"ש, ובעושה מיראת עונש ודאי דלא שייך תוהא, כמובן. ואולי מטעם זה אר"א ע"ז שם], במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, דעושה לשם שכר גרע בזה מן העושה מחמת יראה. אולם באמת חילקו חז"ל בזה בין ישראל לא"י, ואמרו דאין ישראל תוהא, ומשו"ה האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור [ב"ב, י'] (משא"כ בא"י), אך קודם מ"ת, או בשעת נתינתה, שעדיין לא הי' לנו דין ישראל בזה ודאי שהיתה העבודה מחמת יראה עדיפא עכ"פ מן העבודה לשם שכר. ומטעם זה הי' נח לאמר דאע"ג דעכשיו משניתנה תורה (וכבר אזיל חשש דתוהא, וכדאמרן) נסדרו הברכות קודם לקללות, מ"מ אין מוקדם ומאוחר, וכשנאמרו אז, באמת מתחילה פירש עונשן, מדלא הי' לנו אז עדיין דין ישראל, ובכה"ג ודאי דעדיפא הפרישה מחמת העונש יותר מן העשיי' מחמת השכר, וע"כ העונש הי' צריך להקדים

אלא שכבר אמרנו דבאמת אי אפשר לאמר שהעונשין נאמרו תחילה, מדהוי תנאי, וכל תנאי מב"ג ומב"ר ילפינן (וכדמוכח בקדושין ס"א שם דמדמי תנאי דסיני לכל משפטי התנאים) וצריך הן קודם ללאו. בד"א לר"מ דיליף מב"ג ומב"ר, אך לרחב"ג דפליג, וכן לר' יהודה דגם איהו פליג אר"מ בזה, [ע' גטין מ"ו במשנה דהמוציא משום אילונות, ובפנ"י והפלאה כתובות נ"ו] שפיר עדיף לאמר שבאמת העונש קודם לשכר נאמר ומטעמא דאמרן

עפי"ז תבין את ד' הברייתא המובאה בראש מאמרנו זה. וישב משה ר' יהודה אומר (כפי גי' הילקוט שם), היינו ר"י לשיטתי', דס"ל דלא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר מתחילה פירש עונשן ואח"כ פירש מתן שכרן", (דהא לר"י לא בעינן כלל הן קודם ללאו וע"כ עדיף לי' לומר שהקדימו אזהרת העונש להבטחת השכר, וכדאמרן) "איכא דאמרי' דזהו ר' מאיר, עז הוריות י"ג אסיקו לר' מאיר בשם אחרים אומרים כו'] מתחילה פירש מתן שכרן ואח"כ פירש עונשן" דהא לר"מ לשיטתי' עכצ"ל שמתחילה הקדימו אם בחקותי תלכו, הן קודם ללאו

ואמנם אף כי זו שאמרנו בטעמא דר"י, להקדים עונש לשכר, מילי דאגדה נינהו, ולאו דהלכתא נינהו, מ"מ זה הא מבואר להדי' בברייתא דלר' יהודה מתחילה פירש עונשן", ויהי' מאיזה טעם שיהי', עכ"פ הא מוכח להדיא דלר' יהודה אף הן קודם ללאו לא בעינן (דהא בש"ס נסתייע מזה גם לענין תנאי כפול), וזה שלא כד' רש"י דלא פליגי אר"מ אלא בתנאי כפול. וניחא מה שהשמיטו הפוסקים לשיטה זו. ואולי י"ל דאף רש"י לא אמרה אלא ארחב"ג, דאיהו לא פליג אר"מ אלא בתנאי כפול לחוד. ור' יהודה אה"נ דפליג, וכמו שהוכחנו מברייתא דשבת, וממילא דאליבא דהלכתא ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה, ומשו"ה לא חששו לדר"מ אלא לחומרא

איך שיהי', הנה לענין תנאי כפול ודאי פליג ר' חנינא בן גמליאל אדר"מ, כמפורש במשנה. ועתה נבא לביאור ד' הספרי. התורה אמרה בפ' מלך לבלתי סור מן המצוה למען יאריך ימים כו' ולדר"מ ע"כ אין זה תנאי, דהא כאן לא כפלה התורה לתנאה, ולא נאמר שאם יסור לא יאריך כו' (והלא לדר"מ זה שכתבה תורה ואם בחקותי תמאסו היינו ג"כ משום כפלות התנאי כדאמר בקדושין שם). וע"כ שאין זו תנאי אלא הודעה למלך, שכדאי לו בזכות זו להאריך ימיו, אך לא בגדר תנאי (והחילוק נקל להבין), זהמ"ש ת"ק דספרי דאזיל בשיטת ר"מ לבלתי סור כו'