המדרש והמעשה שמות ל

פרשת יתרו [בענין תנאי כפול ושאר דברים, אי ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר]. ויענו כל העם כו' וישב משה את דברי העם כו' ויאמר ד' אל משה כו' ויגד משה את דברי העם אל ד'

בש"ס שבת פ"ז א' איפלגו בה תנאי ר' אומר בתחילה פירש עונשן, שנאמר וישב משה כו' דברים שמשבבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש מתן שכרן, דכתיב ויגד משה כו' דברים שמושכין לבו כאגדה, ואיכא דאמרי מתחילה פירש מתן שכרן כו' דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשן כו' דברים קשים כגידים ש ובילקוט [ש', י"ט, רפ"ח] גורס ר' יהודה אומר מתחילה פירש עונשן ויש להבין במאי פליגי הני תנאי, מאי נ"מ איזה פירש תחילה, ועוד הא בתורה באמת הברכות קודמות לקללות, וא"כ הלא מתחילה פירש מתן שכרן

עוד מצינו לחז"ל [ספרא ויקרא כ"ו] הסייף והספר ירדו מכורכין מן השמים כו' אם תשמרו מה שכתוב כו' תנצלו מן הסייף הזה כו' רשב"י אומר הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים כו' אם יקיימו הרי הככר כו' מהיכן משמעו שנאמ' אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם כו' ע"כ. וג"ז צריך ביאור, דמאי איכא בין ת"ק ובין רשב"י, שהלא הענין אחד הוא, ורק המשלים שונים הם

ועוד לחז"ל [ספרי ד' ל"ט] למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כו' אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדאי שיאריך ימים, ר' חנינא בן גמלא אומר הרי הוא אומר מלכים א', ג'] גם אשר לא שאלת נתתי לך עושר גם כבוד כו' "על מה שלא התניתי בתורה ליתן נתתי לך על מה שהתניתי ליתן לא נתתי לך אלא א"כ עשית". עכ"ד הספרי. ודברי רחב"ג צריכים ביאור

נלענ"ד שהמאמרים הללו כולם יתבארו בהקדמה אחת, דהנה בשו"ע [אה"ע, סי' ל"ח]. הביא המחבר והרמ"א דעות הראשונים דפליגי בענין הארבעה דברים שבתנאי, דלרי"ף בתשובה לא חיישינן להא דר' מאיר, (דיליף לכל תנאי מתנאי ב"ג וב"ר) אלא בגטין וקדושין, ולחומרא דוקא, שא הלכתא בהא כר"מ, בין לחומרא ובין לקולא עיי"ש. ותמוה מה שלא הזכירו שיטת רש"י [בקידושין, ס"א] דס"ל שאף ר"ח בן גמליאל דפליג שם במשנה על ר"מ לא פליג אלא לענין תנאי כפול דלא בעי וכמו"ש רחב"ג התם שאלמלא כן יש במשמע דאף בארץ כנען לא ינחלו, אך בשאר מילי אף רחב"ג מודה דילפינן מב"ג ומב"ר, וכן הרשב"ם [ב"ב, קל"ז], אף שכ' ג"כ דרק לחומרא ובגטין וקדושין חיישינן להא דר"מ, מ"מ הא כ' שם טעמא, משום דבממונא לא ס"ד להצריך תנאי כפול, דהא אפי' אומדנא דמוכח מהני עיי"ש, וכ"ז אינו אלא לענין תנאי כפול, אך לשאר מילי דתנאי כגון הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה י"ל דגם רשב"ם כרש"י ס"ל, שאין כלל פלוגתא בין רחב"ג לר"מ, ואף רחב"ג מודה לר"מ בזה למילף מתנאי בני גד וב"ר, ולפי"ז ל"ש כלל לפלפל לענין שאר מילי דתנאי אי הלכתא כר"מ לשיטת רש"י דאף רחב"ג מודה בהא [וע' ב"ש שם]

איברא דיש להוכיח כד' הראשונים שהשמיטו לשיטת רש"י בזה דהנה שם בקדושין פריך הש"ס, בשלמא לר"מ (דבעי תנאי כפול) היינו דכתיב אם בחקותי תלכו כו' ואם בחקותי תמאסו כו' אלא לרחב"ג כו' ומשני אצטריך, סד"א אם בחקותי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמל"ן. ע"כ. חזינן מיהות דהש"ס מדמי להו להני תנאים שהתנה קוב"ה עם ישראל דמיון גמור לכל משפטי התנאים הנהוגים עפ"י ההלכה בין איש לרעהו מדאמר רבא [גטין ע"ה] מכדי כל תנאי מתנאי דב"ג וב"ר ילפינן, מה התם הן קודם ללאו כו' כבר אי אפשר לומר שבברכות וקללות מתחילה פירש עונשן, דא"כ הי' צריך להקדים והי' אם לא תשמעו כו' ואם בחקותי לא תלכו כו' ועצר את השמים כו' ולא יהי' כו' ואח"כ לומר והי' אם תשמעו כו' ואם בחקותי תלכו כו' וזה אינו כפי משפטי התנאי דהא בעינן הן קודם ללאו. ועכצ"ל דבאמת למאן