המדרש והמעשה שמות כח

וכדאמרן לעיל, ע"כ דגם לר' טרפון עדיפא לי' הברכה על המציאות בחיוב מעל מניעת ההעדר, (מדעל מניעת השלילה ל"ש לברך כיון דבאמת נח היתה השלילה, וכדאמרן), וממילא דחשיבה לי' לר' טרפון הברכה על הדברים המותריים מאשר על ההכרחיים, כפי שהנחנו לעיל, ומסתעף מזה דלר"ט גדולה חובת הברכה של השותה יין להנאתו מן "השותה מים לצמאו", (לפי שזה האחרון הוא הגדול שבהכרחיים)

ואולם לא בנוגע לדיני הברכות בלבד, אלא גם בנוגע לחובתו המוסריית של האדם בכלל, יש מקום לשאלה זו, מה בראש: אם המציאות בחיוב, (כלומר קיום העשין ומעשה הטוב בפועל), או מניעת ההפסד (כלומר הזהירות מן הלאוין ושלילת הרע), ובהיות השאלה שאלה כלליית, ואחוזה במחלוקת ישנה בין ב"ש וב"ה וכמו שאמרנו, כבר יתכן שנתעסקו בה ר"ט עם הזקנים ביבנה: **(ובזה יש לבאר גם פלוגתא אחריתא דתנאי [מכילתא, בא כ"ח]. והי' לכם למשמרת כו' חי' ר' מתי' בן חרש אומר, ואעבור עליך כו' הגיעה שבועתו שנשבע הקב"ה לא"א בו', ולא הי' בידם מצות לפיכך נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה כו', אמר ר"א הקפר וכי לא הי' בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שינו את שמם ולא שינו את לשונם כו'. הכונה, דלר"מ ב"ח מעשים בחיוב הם העיקר, ובבחינה זו ודאי שד"פ ודם מילה היו שתי מצותיהם הראשונות והיחידות, אך לר"א הקפר גם העדר ההפסד חשוב וגדול הוא, ולפיכך לדידי' זו שלא נחשדו על העריות, ולא על לה"ר, ושלא שינו את שמם, ולא את לשונם חשיבי ליה כארבע מצות שאין כל העולם בדאי בהן. והבן

)** לזקנים הללו הי' גם מניעת ההעדר לעיקר גדול, וע"כ פתחו בשאלה: השותה מים לצמאו, (והוא מראשי ההכרחיים, וע"כ הברכה בו היא על מניעת ההעדר מאי מברך כי מנוסח ברכתו כבר יפתרו להם את שאלתם, וכמו שבארנו, אבל לר"ט (לשיטתי' דהוי מתלמידי שמאי) לדידי' הוי חשיבה לי' רק המציאות בחיוב (וכמו שביארנו דזב"ז תלי') ע"כ השיב אמריו הם לפי דרכו: דברכה שלאחרי' אין כאן כלום, דכל עצמה של ברכה זו לא באה אלא על החיוב, ולא על מניעת השלילה, והחיוב נכבד הוא ביותר אצל המותריים ביותר (וכמו שביארנו למעלה), ולא בדבר המצוי ומוכרח לכל נברא, כמו השותה. מים לצמאו

ועוד זו הורה להם ר' טרפון שגם הברכה שלפניה, אעפ"י שישנה גם בשותה מים לצמאו, מ"מ לא תוכיחו מזה כשיטתכם, שגם מניעת ההעדר עיקר, (וע"ז נתקנה כל עצמה של הברכה שלפני', ומשו"ה לא תדחה גם בדברים ההכרחיים ביותר, לפי שכגודל ההכרח בהם כן תגדל הברכה על מניעת העדרים) דבאמת לא כן הוא, ומטבע של ברכה זו תוכיח לכם, שגם בזה על החיוב אנו מברכין, היינו על מציאות עצם הבריאה (שהיא כבר תחייב על כרחך את מציאות ההכרחיים, שבלעדם א"א להתקיים), וזוהי כונת הנוסחא של ברכה זו (לפי שיטת ר"ט): "בורא נפשות רבות" (כלומר על מציאות עצם הבריאה אנו מברכים, ומזה כבר יסתעף ממילא מציאת ההכרחיים) "וחסרונן על כל מה שבראת כלומר מי שברא את הנפשות על כרחך שכבר המציא בטבע סיפוק חסרונן ההכרחי

מששמעו הזקנים, מתשובת ר' טרפון בנוסחת הברכה של השותה מים לצמאו, דרק המציאות בחיוב הוא העיקר אצלו, ולא על העדר השלילה אנו מברכים, הבינו שלפי שיטתו גם בחובתו המוסריית של האדם בכלל רק פועל בחיוב ולא מניעת הרע בשלילה הוא, העיקר, "אמרו לו אם כן יהודה מפני מה זכה למלכות"? כי לא מצאו הם ליהודה איזה ציון של פעולה נשגבה בחיוב, וא"כ לפי שיטת ר"ט, דמניעת הרע איננה מספקת, מ"מ זכה? אומר להם ר"ט אמרו אתם", (כלומר לשיטתייכו מי ניחא, ומה מצאתם בו:) אמרו לו (לדידן ודאי ניחא) "על שאמר מה בצע והצילו ממיתה", ומנעם מבא בדמים, וזו מניעת הרע בודאי, ודי גם במניעת ההפסד, שאמר להם (גם לפי דעתכם אין בזה מועיל) דיה להצלה שתכפר על המכירה", כי הלא בזה