המדרש והמעשה שמות כג

אך עדיין הי' איפשר לומר דאולי הך מ"ד דשבת ס"ט לא ס"ל כלל דשבת לאו זמן תפלין (וכר"מ ור"י ס"ל, דל"ה כלל מ"ע שהז"ג). וא"כ יפול כל יסוד דברינו, וכמובן, אך באמת ז"א, דהא רב הונא הוא דאמר התם הי' מהלך במדבר כו', ואיהו תלמידי' דרב, וע' תוס' מנחות ל"ו דלרב שבת לאו ז"ת, [וע' עוד יבמות פ"ג, וסנהדרין י"ז, אמרי בי רב היינו רב הונא]. הרי דס"ל לרב הונא דשבת לאו ז"ת, ואעפי"כ הא הוכחנו דמוהי' לך לאות ולא מהא דחקה ידע לה

ומעתה מיושבת שיטת הרמב"ם, דאע"ג דלענין תפלין בלילה ע"כ צ"ל דמחקה אימעטה, משום דבהא אין הלכה כר"ע מחבריו וכדאמרן לעיל בשם הכ"מ, מ"מ לענין תפלין בשבת מוכח לי' לרמב"ם, דאע"ג דשבת לאו ז"ת, מ"מ לא משום דאימעטה מחקה, אלא מדהן עצמן אות, היינו דאסור במלאכה, וכדאמרן ואם שאין כ"ז אלא לפלפולא, מה שאמרתי בימי חורפי, בכ"ז לא נמנעתי מהביאו כאן לפי שהוא מענינא דפרשתא דא ולפי שנתבארו בו פרטים אחדים בענינא דתפלין ודמועדות: