המדרש והמעשה שמות יג

פרשת בא [בדיני הקניקים בעו"ג ובישראל] ויקרא משה כו' משכו וקחו לכם צאן כו' ושחטו הפסח. במכילתא [ע"ג] משכו וקחו כו' משכו מי שיש לו, וקחו מי שאין לו, ריה"ג אומר משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצוה. ר' יצחק אומר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שנקנית כמשיכה. ר' ישמעאל אומר למדך על הפסח שמושכין את ידיהם ממנו כל זמן שלא נשחט

איפלגי כאן ארבע תנאי: לד' ת"ק לכאורה אין כאן שום חידוש, דפשיטא דמי שאין לו יקח מאחרים, וגם לריה"ג קשה דהא על עבודה זרה כבר נצטוה אדה"ר, ומה חידש להם כאן שימשכו ידיהם מע"ז. לד' ר' יצחק הלכתא קמל"ן הכוללת לכל הקנינים, וג"ז יפלא דמאי שייטי לדיני קנינים להכא, ורק לר' ישמעאל יש כאן חידוש הנוגע להלכות הפסח. ובדברינו יבואר שורש מחלקותם דכל הני תנאי אליבא דהלכתא

ונקדים ד' הרמב"ם [פ"א מה' זכיי', ה' י"ד] וז"ל, עו"ג שמכר מטלטלין לישראל או קנה מישראל, קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים, ופי' הכ"מ דהאי ,או בדמים שכ' הרמב"ם קאי גם אקונה, דבין הקניי' ובין ההקנאה בין במשיכה ובין בדמים. עיי"ש. ואמנם הוא דחוק מאד בלשון הרמב"ם, דפשט לשונו משמע דרק כשישראל מקנה יש לו ב' קנינים, ולא כשהוא קונה, אלא משום דאין לזה שום שרש בדיני הקנינים, לפלוגי בין מקנה לקונה, ע"כ דחיק הכ"מ ומוקי אנפשי'. [וע' סמ"ע חו"מ קצ"ד]

אולם גם לפי פירושו של הכ"מ ד' הרמב"ם תמוהים: א) מה שהקשה המ"מ שם, שהוא נגד ד' הש"ס [בכורות י"ג, וש"ד] מדלישראל בחדא לעכו"ם בחדא, כו', הרי דאין שם גם בעכו"ם אלא קנין אחד. וצ"ל דס"ל לרמב"ם לדחות סוגי' זו מקמי דסוגי' דע"ז ע"א דמשמע דשני קנינים יש בעו"ג. עיי"ש במ"מ. ב) הקשה הלח"מ מל' הרמב"ם [פ"ז דעכו"ם, ה' ה'] שכ' שם הרמב"ם הלוקח גרוטאות מן העו"ג ומצא בהם עו"ג אם נתן מעות ולא משך, יחזירם, וכן אם משך ולא נתן מעות, אעפ"י שמשיכה בעו"ג קונה, כמקח טעות הוא. עכ"ל הרמב"ם. ואי ס"ל לרמב"ם דשני קנינים יש בעו"ג, א"כ גם על החלוקה הראשונה, בנתן מעות לחוד, הו"ל לרמב"ם למימר (אעפ"י שמעות בעו"ג קונה כו' וכמו שאמר בסיפא. ומדלא אמר אלא בסיפא, משמע דלרמב"ם רק משיכה לחוד קונה בעו"ג ג) ראיתי להרי"ט אלגזי [רפ"ב דבכורות] שהביא בשם ס' בנ"י להקשות עמ"ש הרא"ש והטור [יו"ד, סי' ש"ך] להצריך בהפקעת בכור מעות וגם משיכה מפני הספק (דלמא כרש"י דלישראל במשיכה, וכר"ל, וממילא דלעו"ג בכסף: ודלמא כר"ת דלישראל בכסף, וממילא דלעכו"ם במשיכה) וקשה למה לנו בשני קנינים, ליסגי בכסף לחוד, וליפטור מבכורה מטעם ס"ס להתירא, דלמא כרש"י דלעכו"ם בכסף, ודלמא כרמב"ם דלעו"ג או הא או הא מהני. ולכא' גם מקושי' זו יהי' מוכח דלא ס"ל לרא"ש וטור בד' הרמב"ם כמו שהבין המ"מ דלעכו"ם תרוייהו מהני

והנה בשם ס' בנ"י תי' הריט"א דבאמת אין זה ס"ס, דהוי משם אחד, ואין האחד מתיר יותר מחברו, כיון דלתרוייהו לא יתחדש לנו אלא דמעות קונות בעו"ג. עיי"ש. ולכא' יש לענ"ד לפקפק ע"ז, דהנה זה ודאי כשיתרמי לדון דין ס"ס בדיני טרפות וכדומה, ולפי הספק הא' הוי ריעותא עכ"פ, ולספק השני אפי' ריעותא לא הוי אז שפיר מיחשב לס"ס, דהא הספק הב' מתיר יותר מחברו, מדמסלק גם שם ריעותא