המדרש והמעשה שמות קח

בלי היתר עולמית, א"כ מוכח מזה כירושלמי, דנוגע פסול להיתר נדרים

ואין לומר דזה גם לרמב"ם ניחא, דהא עכ"פ יש כאן בנדרה גם משום קונם הניית בני עירי עלי (ובאסר ע"ע הנאת בני העיר, הא גם הרמב"ם מודה דאינו נשאל מהם) זה ליתא דמידי הוא טעמא לרמב"ם, אלא משום דהך שאלה גופה הנאה מיחשבה ואסור, וא"כ בד"א באסרה על עצמה כל ההנאות, (וא"כ גם התרת נדרים בכלל), משא"כ בנ"ד, דרק מתה"מ נדרה, א"כ מצד איסור הנאתם עלי' הוי מותר לשאול, אי לאו משום נוגע, וכירושלמי. (ואין לומר דאפשר לשאול מקרובים דכשרים להתרת נדרים והיא בלא"ה אסורה עליהם, גם זה ליתא דהא בלא"ה אסורה על הכל משים א"א אלא דנהי דכולה פרקין ר' יוסי, דל"ל איסור כולל, מ"מ איסור מוסיף אית לי', ובנ"ד הא אתוסף איסור לגבי בעלה, וממילא דחל אכו"ע), עד כאן דברי בני שיחי'

ואמרתי לו דלדידי אף לדבריו ל"ק על ן הרמב"ם, לפי"מ שכתבתי בפנים דבאמת הרמב"ם אינו אלא כמוסיף על הירושלמי, ולא פליג עלי' למיפסל גם משום נוגע אך על עיקר ראי' זו יש להשיב לפי"מ דקיי"ל [בחו"מ ל"ז ס"י והיא מש"ס פ"ג דב"ב] דהיכי דהשתא אינו נוגע בעדות אעפ"י שאם יתעשר יהנה בעדותו כשר, א"כ ה"נ כיון דהשתא היא א"א, ואסורה אכ"ע בלא"ה, לא מיחשב נוגע לענין מה שתיאסר עליהם לאחר שתתגרש. ודו"ק

עוד העיר בני שיחי' בענינים אלה במחלוקת הרשב"א וב"י (הובא בשו"ע יו"ד רל"ב ס"כ] אי שייך הרני כאלו התקבלתי בדבר שיש בו בטול מעשה, כגון קונם אם אלך למקום פלוני והלך, דלרשב"א אינו יכול המדיר לומר הרני כאלו לא הלכת [ע' ר"ן נדרים כ"ד.] והרא"ש והר"ן גופי' פליג על הרשב"א, והעיר בני שיחי' מהא דנדרים ס"ה דיליף תנא דברייתא שהנודר לטובת חברו אין מתירין לו אלא בפניו מהא דאמר הקב"ה במדין לך, במדין נדרת כו', ולכ"ק הא התם שבועה הוי, דכתיב ויואל משה, ואין נשאלין על השבועות אלא מדוחק, (כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ר"ל) וכעובדא דריב"ל [כתובות ע"ח י"ב.] אי איתשל אשבועתא ניהדר כו', ונהי דבמקום מצוה נשאלין, היינו היכי דלא אפשר באופן אחר, וא"כ מנא לן למילף מהא דמשה דאין נשאלין אלא בפניו (בנודר לטובת חברו) דילמא אין ה"נ דלענין שאלה אף שלא בפניו ש"ד, ומה דאמר לו הקב"ה במדין לך הוא לא כדי שיתיר לו שבועתו (דאין נשאלין אלא מדוחק) אלא כדי שיאמר לו יתרו הרני כאלו לא הלכת, דזה עדיף משאלה דהוי כאילו קיים שבועתו, ומדאפשר בזה תו אין למיעבד ע"י התרה ולזה בודאי שהוצרך משה לילך למדין דמי יאמר לו הרני כו' שלא בפני יתרו, אלא ע"כ דלא שייך למימר הרני כאילו התקבלתי רק בקיום מעשה ולא בביטול מעשה, וכרשב"א, וא"כ ע"כ דמה שאמר הקב"ה במדין לך היינו כדי לישאל על שבועתו, וממילא דשפיר הוכיח הש"ס מזה דאין מתירין אלא בפניו. עכ"ד בני שיחי', ויפה העיר, ואף שמד' הש"ס והר"ן נדרים שם הוי משמע לכאו' דרק בנדר שיש עמו תנאי יכול לומר הרני כאילו התקבלתי על התנאי, אך מלשון המחבר ביו"ד רכ"ח סעי' ל"ט משמע להדיא דאף על עיקר הנדר יכול לומר הרני כאילו התקבלתי עיי"ש: יב) (לדף כ"א ע"א עיי"ש)

עמ"ש בפנים דהא דחייב על ש"ח במזיד אשם תלוי, היינו בעשה תשובה אח"כ, ע"ז העירני כ"י הרב הגאון כמה"ו זעליג ראובן נ"י אבד"ק באדקי מד' הש"ס שבת ע"ב אלא מעתה בעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעל עוד ה"נ דאינו חייב אלא אחת (כלומר ואין ידיעה והפרשה מחלקת) ע"כ. הרי דאע"ג דלא שב, דהא אומר המתינו ער שאבעל עוד, מ"מ חייב אשם תלוי עכת"ד, והשבתי להג' הנ"ל דאין מזה שום סתירה לדברי, לפימ"ש הרמב"ם פ"ג דשגגות ה"ח באכל חלב והפריש והמיר וחזר בתשובה דלא נדחית חטאתו היינו כרב ולא כר' יוחנן דש"ס זבחים י"ב), א"כ נהי דבשעה שאמר המתינו ודאי דמיחשב כמומר לאותה דבר העבירה, ואין ה"נ דאינו ראוי לקרבן כלל, מ"מ מי לא יצוייר דחזר בתשובה אחר אמירה זו (וכן בשעת ההפרשה לא היה מומר) ולרב הא מהני לי' ההפרשה דקודם המרה, והש"ס לא הוכיח מזה, אלא דאין לומר דאין ידיעה והפרשה