המדרש והמעשה שמות קו

ולענין ירושת המלוכה בישראל ע' ברמב"ם ה' כלהמ"ק פ"ד לכשימות המלך כו' מעמידין בנו הראוי ליורשו כו', משמע דאין זכותו של הבן מתחלת רק משעת מיתתו של האב: זז (לדף מ"נ)

יחי אדוני המלך דוד כו' ואין זה סותר למ"ש ז"ל (שבת ל') אמות באחד בשבת, א"ל כבר הגיעה מלכות שלמה בנך כו', דזה קדים בזמן וברכתה של ב"ש היתה מאוחרת בזמנה וק"ל: ח (לדף מ"ד)

על הסמוכים שעשיתי בפנים ספרי בשליחות הקדושין דאליעזר, למ"ש הנוב"י במ"ק אה"ע סי' ס"ב אי שייך בקדושין סברא דתופס לבע"ח, העירני הרב הג' המפואר חריף ובקי כו' כמהו' מרדכי הלוי עפשטיין נ"י עפ"י ד' הפנ"י כתובות פ"ד בטעמא דלא מהני שליח בתופס לבע"ח משום דהוי כעין שליח לד"ע, והאריך הה"ג הנ"ל בענין זה, בד' הפנ"י ובד' קצוה"ח סי' ק"ה והמקו"ח תמ"ח בהערות וכונות ומחודדות, ובאשר ברוב דבריו הנחמדים אינו כמשיב על דברי, רק כמסייע שיש בו ממש, ע"כ לא העתקתים: ט) (לדף ג' ע"ב)

כבר כתבתי בפנים דמפירוש רש"י ז"ל במתניתין דהיו מלמדין אותן משמע דאיו"ט ראשון קאי ולא כדברינו, וכן יש להוכיח גם מסוגיין, אולם בעצם חדושינו לחלק בגזל בין מזיד לשוגג יש ליישב לפענ"ד ל' הירושלמי פ"ד דסוכה ה"ב דרמי התם ממשנה זו אמשנה דצנועין (גבי כל מה שילקטו כו') דאמרו התם חכמים אין אנו אחראין לרמאין, ומשני תמן מדעתי' הוא דמבקיר, הכא בע"כ א"ר לעזר יאות תדע שהוא כן שכבר חלופיו בידו, יעיי"ש בפ"מ ובק"ע שנדחקו ליישב גירסא זו, ולפי דברינו י"ל כונתו, "תמן מדעתי'" כלומר ההפקר בא בשביל גזל דמדעתי', ואין אנו אחראין, הכא בע"כ, כלומר הגזל הוא שלא מדעתי', "תדע שכבר חלופיו בידו", וע"כ שפיר יש לחוש לתקנתי'

ומ"ש בפנים דטבל איסורא אחפצא רמי, אין כונתי דהוי איסור חפצא ממש, דהא כבר כתבו הר"ן (נדרים י"ח) והריטב"א וקדושין נ"ד] דכל איסורין שבתורה איסורי גברא נינהו (וכמו שהעירני ע"ז בעש"ב הרב הג' כמהור"ר שמואל הכהן נ"י קאפלאן), אלא כך כונתי דטבל וכל דדמי לי' הוי עכ"פ דבר האסור מצד עצמותו לכל העולם, ושפיר י"ל בכה"ג דאין לנו נ"מ בכונת האוכלו, משא"כ בגזל דאינו אסור אלא לזה שגזל, ומי שנכשל שלא במתכוין בדבר שאינו שלו דמים הוא שחייב, אך לא דבר איסור אכל וז"פ, (ואמנם כ' התוס' פסחים ל"ח שגם טבל מקרי אינו שלו, וגם מזה לק"מ על דברינו, דטבל תרווייהו איתנייהו בי', עיי"ש בתוס' ודו"ק)

ובזה נסתר גם מה שהעירני הרה"ג הנ"ל מהא דגם שוגג באיסור דרבנן צריך כפרה, דגם זה לא נאמר אלא באיסור בעצמותי'. עוד העירני ממ"ש התוס' ריש פ' לולה"ג דבמקדש אף ביו"ט ב' בעינן לכם, וממ"ש הש"ס גבי אונכרי לחושאף לס' גזל (ודמה אותה המעיר לגזל בשוגג)

והנה לענין לכם בשאר הימים בזה"ב דעת הרמב"ם פ"ח מה"ל ועוד ראשונים דלא כתוס', ומ"ש הש"ס גבי אונכרי, התם סתם כותים גזלני ארעתא נינהו, ועוד התם איכא תקנתא דליגזזינהו אינהו, ובדיעבד כ' באמת המג"א תרמ"ט ס"ק ה' דכשר יעיי"ש

ובמש"כ בפנים להלן שבדבר שיש בו גם אכילה לכהנים יותר מסתבר לפסול קרבן הגזול, ינעם מאד לשון הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' אהמ"ב ה"ז, וז"ל הגונב או הגוזל קרבן כו' ואם נתיאשו הבעלים ה"ז כשר "ואפי' בחטאות שהכהנים אוכלין את בשרה" כו', וע' בהשגות הראב"ד שם "אין כאן אפילו" עכ"ל, וע' בכ"מ ולח"מ שם, ולדברינו ניחא מאד, דרבותא גדולה היא שיועיל היאוש להכשיר הגזול "אפי' בחטאת", שבשרה נאכל לכהנים ודו"ק כי נכון הוא. ועיין בפנים מאמרנו: י) (לדף פ"ד ע"א)

לענין מ"ש בפנים ביחדו האנשים למסור להם אחד, דלאו דוקא יחדוהו, אלא