המדרש והמעשה שמות קג

יש להביא ראיה מוכרחת דלא כשעה"מ, היינו דריטב"א לא ס"ל כהרמב"ם בזה דהא מבואר למעיין היטב בסוגיא דנדרים י"ז (גבי יש נדר בתוך נדר) דפלוגתת רמב"ם וראב"ד תלי בזה, אי הא דאמרינן לרב הונא דנזירות חלה על נזירות היינו למנות שתים בזה אחר זה, ואז לא מוכח מידי דאמרינן מוסיף בזמן. אך אי הא דנזירות חלה על נזירות היינו אף ללקות שתים על אכילה אחת, אז מוכח דאמרינן מוסיף בזמן, דהא ר' הונא לית ליה ילפותא דנזיר להזיר (דבזה הוא דפליג אדשמואל) וא"כ ע"כ הא דשני יה בין אומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר לאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום הוא משום דאית ליה מוסיף בזמן, והנה הריטב"א בנמוקיו לרמב"ן נדרים שם פירש להדיא דהא דיש נזירות בתוך נזירות היינו אף ללקות שתים על אכילה אחת, וא"כ מוכח דס"ל לריטב"א דיש איסור מוסיף בזמן, ודלא כשעה"מ

ואמנם נראה לענ"ד דאף לרב הונא יש לחלק בזה בין נזירות (ונדרים דילפינן מינייהו) לבין שאר איסורים דהנה באמת טעמא בעי למה לא יחשב תוספת איסור בזמן כאיסור מוסיף, ועכצ"ל בהסבר הדבר, לפי שהאיסור של היום ומחר איננו ענין אחד נמשך, אלא כל רגע ורגע הוי איסור בפני עצמו, וא"כ האיסור שנוסף על למחר אין לו שייכות להיום, וכ"ז בשאר איסורים, משא"כ בנזירות, דהתם קיימ"ל דהאומר הריני נזיר היום הוי נזיר ל' יום, וכך הוא התכסיס דאיסור נזירות דהוי איסור אחד נמשך זמן ארוך, וא"כ הך נזירות דלמחר עם נזירות הנוספת דלאחר ל' מישך שייכי בהדדי, ובכה"ג (וכן בנדרים דילפינן מנזירות) יש לומר דס"ל לריטב"א דמחשב איסור מוסיף [אף שהרמב"ם לא ס"ל חילוק זה]

ואמנם מדברי הריטב"א עצמו (פ' עש"י גבי כ"ג שבא על אחותו אלמנה) משמע דלא ס"ל לחלק בזה בין נזירות לשאר איסורים. אך י"ל דריטב"א התם אליבא דראב"ד כתב (דס"ל איסור מוסיף בזמן אף בשאר איסורים) אבל איהו לדידיה סמך אתירוצא קמא. ובלאו הכי לא מצא השעה"מ אף עפ"י דרכו תרופה לדברי ריטב"א הללו והניחם בצע"ג

ובהך ענינא אי אמרינן איסור מוסיף בזמן, נראה לי להסביר פלוגתת ר"ע ורבנן [נדרים ס"ו א'] פותחין ביו"ט ובשבתות, בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים, עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כלו ע"כ. והוא קשה דהא נדר שהותר מקצתו פלוגתת ב"ש וב"ה היא [לעיל כ"ה ב'] ראה אותן אוכלים תאנים ונמצאו אביו ואחיו עמהן וכו' בש"א הן מותרים כו' ובה"א אלו ואלו מותרים, וא"כ אטו רבנן דר"ע כב"ש ס"ל. והרא"ש שם כתב דס"ל לרבנן דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ולולא דברי הרא"ש, אפשר לומר דבאמת ענין איסור מוסיף וענין נדר שהותר מקצתו כמעט ענין אחד הוא, דכמו באיסור מוסיף אמרינן דכמו דחל האיסור הנוסף על זה שנוסף עליו כך הוא חל אאחריני, דאין איסור לחצאין, כך בנדר שהותר מקצתו אמרינן להיפך, דכמו שהותר לזה כך הותר אף לגבי אחריני, דאין. איסור לחצאין וא"כ הני מילי לגבי הא דהי' אביו ואחיו עמהן, דעכ"פ כלהו בזמן אחד הוו, משא"כ בהא דכבוד שבתות ויו"ט, דהוו זמן אחר לגמרי, א"כ י"ל כי היכי דלא אמרינן איסור מוסיף בזמן, משום דאסורא דהיום ודמחר לא שייכי בהדדי כלל, כך אין אומרים נדר שהותר מקצתו לגבי זמנים שונים. ולפי"ז י"ל דאף רבנן דר"ע כב"ה ס"ל, דבהי' אביו ואחיו עמהן אל ואלו מותרין, דאיסור שבזמן אחד אה"נ דאינו חל לחצאין, ולא פליגי רבנן אלא בהא דשבתות ויו"ט, דהוי זמן אחר. ור"ע לא ס"ל לחלק בזה, אלא דבין בזמן אחד ובין בזמנים שונים נדר שהותר מקצתו הותר כלו ודו"ק בכ"ז. עכ"ד בני שיחי', ולפי שהם מתקבלים על הלב נתתי להם מקום בזה: ה) (לבראשית דף ל"ח ע"כ על דברי ההערה ד"ה ואולי)

עמ"ש בהערה, במאי דמקשה הש"ס סנהדרין ע"א (גבי בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ושל אמו) מה שקנתה אשה קנה בעלה, ולא מוקי לה בגרושה, הבאתי לתרץ בשם אאמו"ר שליט"א משום דרוצה הש"ס לאוקמי' אף לב"ש, דס"ל א"א מגרש אא"כ מצא בה ע"ד, והיא אינה עושה מעשה עמך כו', ע"ז