המדרש והמעשה דברים צט

מכל חלב או מסברא, וישוב בזה ד' הרמב"ם דלענין מאכיל פסחים לב"נ צריך דוקא כזית: שלח באיסור לבישת תפלין בשוי"ט ובאיסור בל תוסיף וב"ת

יביא מסוגיא דמנחות ראי' להנחת השאג"א, יוכיח דאף לשי' דאיסור משוי לי' כמשאוי דוקא בבל תוסיף ולא בבל תגרע, יסתור חידושו של המנ"ח לענין יוצא במלבוש של איסור בשבת ויבאר דאף באיסור בל תוסיף יש הבדל בין יוצא באיסור בב' תפלין בחול, ובין יוצא בזוג א' בשוי"ט דלא כשאג"א, יסתור תירוצו של ים התלמוד על ק' השאג"א לרש"י, יביא ד' היה"ת שה"ר מירושלמי להתיר הנחת תפלין בשוי"ט ויסתור אותה בעיקרה, ויחדש דאף להאוסר הנחת תפלין בחוה"מ מ"מ לכהן גדול מותר: קרח בדין מסייע ושנים שעשאוה במשמרת המקדש ובמלאכת השבת

יביא שי' הרמב"ם בה' כהמ"ק דלוי שסייע במלאכת כהן או אפי' לוי חיוב מיתה, ותמיהת הכ' דהוא נגד מסקנת ש"ס ערכין י"א, ובאר חילו של הרמב"ם מדיקדוק לישנא דאביי שם, חקירה בעצם איסור דהם בשלהם, ויחדש דהך איסור דמסייע תלי' בהא אי דרשי' טעמא דקרא, ושוב עפי"ז שי' הרמב"ם הנ"ל, יבאר ד' הספרי לולא ד' הרמב"ם שאין הכונה ח"מ ממש, יביא ד' האוה"ח שמחלק במסייע בין מ"י וז"י ובין זא"י וזא"י ומתרץ בזה סתירת הספרי לש"ס הנ"ל, יבאר הקושי שיש בדבריו ז"ל שהם צ"ע, יביא ד' הרמב"ן ויקהל עה"כ כל העושה בו מלאכה כו' והקושי' שיש בדבריו ז"ל, קושי' ביומא ס"ה משמי' דהשאג"א ז"ל, ביאור השמטת הרא"ש בעבוי"כ דצריך שירד אחריו וימיתנו, וישוב בזה קו' הש"א הנ"ל, ביאור ירושלמי יומא בהא דעתי אפי' בשבת דהיינו באיסור תחומין די"ב מיל ויבאר כונה אחרת כמ"ש שם שלא ישלח שנים דלא כפ"מ, ובאר סתירת הסוגיות מיומא שם לכריתות י"ד, ויתרץ היטב ק' הש"א הנ"ל דליכא לפרש הכונה על תחומין ביומא שם משא"כ בכריתות שם יש לפרשו על תחומין, תמי' בד' הפ"מ בירוש' שם, יביא הנחת האחרונים דאם שבת דחוי' כל דאפשר לעשות ע"י שנים מהדרי', ויעיר סתירות לזה מכ"ד, ושוב לזה, דבמצוה היכא דא"א שוב חשוב זא"י וזא"י, ויבאר דירוש' הנ"ל אזיל לר"ש דאפי' בזא"י וזא"י פוטר, ביאור דיש לימוד דליכא אי' בשנים מדכתיב "כל" מלאכה כסנהדרין ע"ח, ויתרץ בזה רמב"ן ויקהל הנ"ל, יבאר דלפי הנ"ל מבואר היפוך ד' האוה"ח הנ"ל, יביא ספיקת המנ"ח בבכור שלא פדהו אביו רק בקטנותו פדה א"ע, ויעיר דגמ' מפורשת הוא בבכורות מ"ט: חקת

יביא גמ' יומא מ"ג דמעשה פרה בעי ב"כ, ויבאר זה עפ"י גמ' שם מ"ב דדמי למראות נגעים, קו' לפ"ז ברמב"ם דמתיר כלאים בב"כ דפרה, מביא מאחרונים ראי' לרמב"ם מיומא י"ב, ודחי' דאין שום ראי', דתי' ד' הכ"ח בזה, ראי' אחרת לרמב"ם מסוגי' הנ"ל, יתרץ קו' המ"ל לרמב"ם מספרי ומתני' פ"ד דפרה, דהתם כר"ש אתיא דלית לי' דחטאת קרי' רחמנא, ובאר מלשונות הרמב"ם פ"ד דפרה ופ"א מפסוהמ"ק דיש הפרש בשחיטת פרה בזר בין תחילה לדיעבד, ויצדיק בזה את הגאון בעל עין משפט ז"ל, ביאור ד' הספרי כאן לסייע לשי' הרמב"ם וישוב קושי' תוס' מנחות כ"א, ושוב ק' תוס' יומא מ"ב על ר"י דאורלניש, וישוב קו' הגאב"ד דדוואהרט בפרה שנמצאת טרפה דנימא אדעתא דהכי לא אקדשה, דאין כאן ק' כלל עפ"י תוס' ב"ק ק"י, עוד נסתפק הרב הנ"ל אי שחיטת פרה בעי ב"כ, ול"ר שכן מוכח ממשנה פ"ד דפרה, ביאור דברי החיב"ע ויבדקינה בתמני סרי טריפן: בלק בדין בי"ד מכין ועונשין לצורך שעה

ישוב ד' רש"י שסתם בכ"מ דכל הנסקלין נתלין כר"א, ביאור חדש לברייתא דיבמות וסנהדרין בי"ד מכין ועונשין כו' ולא לעבור כו' אלא לעשות סיג לתורה, כלל חדש בהא דבי"ד מכין ועונשין לצורך שעה, דלא יתכן זה במה שהצדוקים מורין כן לדורות, יוכיח לפשוט ספיקת הר"י בתוס' מכות לענין זוממי ב"כ, מפסקי הרמב"ם, חקירה בהא דאין דנין שנים ביום א' אי קאי על הגמ"ד או על עצם ההריגה, הוכחה מחודדת לפשוט ספק זה ופי' חדש ונכון בד' ר"י בסנהדרין ל"ג אדמוקדך יקוד כו', דבר נחמד משמי' דמר אבא הנ' ז"ל: פנחס בדין מומר לחלל שבתות ובדיני רודף

יביא שי' בעל העיטור דמה דמחלל שבת כעע"ז ומומר לכה"ת דוקא בעבודת קרקע, ויבאר מקור לשי' משבת צ"ו. יביא ד' המדרש דמקושש לש"ש נתכוין ויקשה מנא לי' למקושש היתר זה בשביל ספק תוכחה דאחרים, מביא דמצינו כיו"ב בבן סו"מ, מביא ד'