המדרש והמעשה דברים צח

על הריב"ש ומחבר בהא דמוכרין ס"ת להשיא יתומה, יחדש בעצם חיוב דשבת דמשונה מכל שאר מצות דגוף, יוכיח מיבמות ס"ב דנשים חיבות בשבת, יחדש דאף דפו"ר נאמר לב"נ קומ"ת מ"מ משונה שיעור המצוה קומ"ת מלאח"כ, ישוב לש"ס ב"ב ט"ז בהא דבת הי' לא"א ופי' נחמד במדרש יתרץ השמטת הרי"ף הא דכל הנהנה מסעודת חתן כו' ופי' הגון להא דעובר בחמשה קולות: נשא (א) בדיני סוטה ואיסור יחוד

יוכיח דפי' הפ"מ וק"ע בירושלמי ריש סוטה מוקשה ודחוק, יביא חידושו של המנ"ח בישוב שי' הרשב"א דיכול לקנא מכל העולם, ויחדש עפי"ז ועפ"י שי' הרמב"ן פ' התקבל תהי' אשה זו אסורה על כל העולם, ומ"מ לא יופסל העד משום נוגע, יסתור חידושו של המנ"ח, ויבאר פי' חדש בירוש' הנ"ל וישוב עפי"ז להשמטת הרמב"ם, ראי' לרמב"ם מש"ס דילן עפ"י הירוש' דמקנא לה על שנים כאחד, יבאר דברי ר"י ור"ע בהא דהיתה עקרה נפקדת דלטעמייהו אזלו, ובחילוף הגרסאות מברכות ל"א לסוטה כ"ו יוכיח דגי' ש"ס ברכות הנכונה, בהא דא"כ יסתרו כל העקרות כו' יחדש דאין בכה"ג אי' יחוד מה"ת, וכהא דפסחים י"א הוא עצמו כו' חקירה במקנא ע"י שנים אי יש בכה"ג אי' יחוד, ויוכיח מירושלמי להיתרא, יבאר בזה מ"ש חנה בפני אלקנה בעלי, יבאר בזה היטב מחלקת רבנן ור"י בסוטה ו' בהא דמוסרין לו ב' ת"ח, ישוב ד' הרמב"ם ומל"מ בהא דע"א במדה"י אי המים בודקין, ויוכיח סתירת חידושו של המנ"ח בזה, ק' עצומה על גוף הדין שבירוש' דמקנא ע"י שנים, ויוכיח עפי"ז דיש נ"מ רבתא לדינא אי משנים או ממאה, וישוב בזה שינוי הלשונות שבירוש' ורמב"ם: נשא (ב) בדיני נזירות ודשיל"מ

יביא ד' המג"א או"ח תמ"ז בשם הב"ח לענין כלי חמץ שנתערב דל"ב וכ' המג"א משום חומרא דחמץ, ובמחה"ש כ' דמדינא ל"ב, קושי' לדבריו מכל כלי איסור לשי' הח"צ ה"ל דשיל"מ, יביא תמיהת אחרונים על הרמ"א יו"ד ק"ב דאם אין איסורו מ"ע ל"ה דשיל"מ, ביאור נכון בד' הרמ"א דכוון לענין אחר לגמרי, ישוב עפי"ז לקו' תוס' פרק בתרא דע"ז, הערה מתוס' מעילה כ"א, ישוב קו' הט"ז והש"ך על הרמ"א, ושוב קושיין הנ"ל לד' המחה"ש עפ"י שי' הח"צ, מחדש דלהחולקי' על הח"צ ישתנה הדין להיפוך דבכלי חמץ ל"ש דשיל"מ, הערה מדוע לא מבואר בנזירות דהוו דשיל"מ, ישוב לזה ודחי' עפ"י ד' הפמ"ג, מבאר דקשה לצייר בנזירות נ"מ נדינא אי הוי דשיל"מ, מחדש דלפירושינו הנ"ל ברמ"א יש נ"מ בחתיכה בלועה מיין שנתערבה, מביא שי' הרמב"ם דכל נזירות ע"י מלאך צי"ל שאלה, מבאר עפ"י הנ"ל סגנון הכתובים שבהפטרת היום, מעיר מקור לד' הכ"מ פ"ז ממעילה דדשיל"מ מה"ת ל"ב עפ"י שי' הרמב"ם פ"ת ממלכים בענין היתר כתלי דחזירי בשעת מלחמה, ומיושב קו' הרמב"ן על הרמב"ם, ביאור ל' הרמב"ם שם שמוסיף על ל' הגמ' בזה: בהעלתך (א) בדיני פסח שני ופסח מדבר, ובדין אונם ביומא דמישלם זימנא

יביא ד' הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' ק"פ, וקושי' הכ"מ על הראב"ד, יבאר מסגנון הכתובים סיוע לראב"ד, יתרץ אליבא דראב"ד מה דשהו בשאלת למה נגרע עד היום ההוא, יביא חידוש דלר"ע הי' שחיטה עבודה במדבר ובעי כהונה, ובאר היטב ל' הראב"ד בזה, יביא חידוש דינו דמנ"ח בנאנס ברגע האחרון דפסח ראשון, דינו כאונס לפ"ש, יביא ד' הש"ע יו"ד סי' רל"ב לענין נשבע לעשות דבר תוך שנה וביום האחרון נאנס, וד' האגודה דל"ה אונס, וד' המג"א והקצה"ח שדחו ראיות האגודה, תימה על דבריהם דמתוס' מבואר כד' האגודה, עוד ביאור ד' האגודה וסייעתא מל' המשנה, חילוק בנידון זה בין מילי דממונא למילי דאיסורא, סתירה עפי"ז לד' המנ"ח הנ"ל, הערה דפליגי בד' האגודה ר"י ורבנן בערכין י"ז, קו' הכת"ס על האגודה, דחיית דבריו, עוד הערה מפסחים ל"ב, הערה ליישב סתירת הלשונות מברכות ו' לקידושין מ' בהא דחשב לעשות מצוה כו' עפ"י ד' האגודה, תמי' עצומה בתוס' קידושין ל"ז, ביאור דבריהם עפ"י תוס' יבמות פ' הערל, ביאור נחמד לשי' הרמב"ם בפ"ה מק"פ וד' המכילתא שהובא בכ"מ שם: בהעלתך (ב

) ימצא פשר לד' הסמ"ג דאזהרת כל ב"נ לא יאכל בו אאוכל עצמו נאמר, יבאר דבין לרמב"ם ובין לסמ"ג לא יתכן בלאו זה איה"נ דלא כמנ"ח, ויוכיח מתוס' פסחים דאיה"נ בכלל לא יתכן בב"נ, ובאר דלאו זה לא דמי למלביש חבירו כלאים וישוב ד' הרמב"ם דפוטרו ממלקות, יוכיח מד' הרמב"ם דח"ש במ"ע לאו כלום הוא כד' המ"ל, יתרץ ד' השבו"י החמורים ויחלק בח"ש לענין שבועה בין אכילת רשות למצוה, יחזק שי' האומרים דח"ש במ"ע מילתא הוא, וגם עדיפא מל"ת לענין זה ולד' הירושלמי אף ר"ל מודה בהא, ויתרץ בזה ק' הריט"א בבכורות מ"א, פי' חדש בירושלמי פ"ו דתרומות, הסבר חדש בענין ה"ס במחוסר מעשה ויתרץ קו' תוס' מכות ט"ו, יבאר דח"ש במ"ע תלוי אי ילפי'