המדרש והמעשה דברים צז

וילך בענין חיוב מצות כתיבת ס"ת על נשים

יביא ד' הרמב"ם בסה"מ דנשים א"ח במצות כתיבת ס"ת, ויביא תמיהת השאג"א מנ"ל זאת, יבאר דמקורו מש"ס ב"ב נ"ב, יבאר יתור ל' בש"ס שם בד' רבר"ה דאכל מיני' חמרא, יבאר דקטן הוי בכלל איסורין שבתורה אלא דאינו בר עונשין וכמ"ש המ"א בסי' שמ"ג, לכאו' יש סתירה להנ"ל מש"ס כתובות י"א וכ"ה ברמב"ם ה' עבדים, דמוכח לכאו' דקטן אינו בכלל איסורין שבתורה, ישוב לזה דהרמב"ם לטעמי' יש לו פי' אחר בש"ס שם: האזינו

יביא מחלקת בה"ג ורמב"ן אי מחללין שבת אסכנת עובר, והר"ן פ' יוה"כ הקשה דאין נפ"מ לדינא דלא משכח"ל סכנת עובר בלי סכנת האם. ויביא ד' הג' מוהרש"ק דיש נפקותא במורידין ולא מעלין, יביא גם ד' כא"ז הגז"ל בישוב מתני' פא"ט בהמה שאכלה סה"מ כו' וכן ביו"ד סי' ס', דנפקותא להנך דמול"מ, דחי' לד' מוהרש"ק הנ"ל דהיא עכ"פ מחויבת להציל נפשה, ישוב ד' המשנה פא"ט הנ"ל דנפ"מ לקדשים שאין נאכלין, יביא ד' המנ"ח פ' קדושים דמקלל עצמו אפי' בא"ע מעשה עמך, קושי' לפ"ז בתוס' שבועות ל"ו, יביא עוד ד' מהרש"ק דהך מילתא אי מחללי' משום סכנת עובר תליא בילפותות דש"ס אי מושמרו או מוחי בהם, ובה"ג נקיט עיקר טעמא כדי שישמור כו' דחי' לדבריו מערכין ז', ומגוף ל' בה"ג מבואר היפוך דבריו, ביאור ל' הש"ס אילו הוינא התם כו', יביא ד' החת"ס יו"ד סי' רמ"ה בישוב ד' רמב"ם פ"א דמילה, תמי' על דבריו, ישוב לזה מבני הרה"ג יחי', ביאור גמ' דיומא דמנה ד' ילפותות, דכ"א מוסיף אחבירו ולא פליגי תנאי כלל, ביאור ירושלמי פ"ח דיומא ה"ה, יבאר עוד נפקותא בין ילפותא דרשב"מ לילפותא דשמואל ודאינך תנאי לענין חולה שאב"ס באי' שבת דרבנן, דהוא מחלקת רמב"ם ור"ן הובאו בש"ע סי' שכ"ח, יביא ש"ך יו"ד סי' פ"א דאסור למיספי לקטן איסור דרבנן בחולה שאב"ס, ויבאר בזה ש"ס כתובות נ' האי בר שית דטרקי' עקרבא כו', יעיר עוד בענין זה מפסחים קי"א, ובאר היטב ד' המ"ת האזינו אדם שחושש באזניו כו', יביא הערה נחמדה בפ"ה דאבות בהא דלא הפילה אשה כו', מכ"א הגאון ז"ל: וזאת הברכה

יביא ש"ס מנחות ל', ח' פסוקים יחיד קורא אותם, ורמב"ם פי"ג מה"ת דאי"צ עשרה, יבאר טעמא דמילתא מפני חשיבות יתירא שבהן, יביא מחלקת ר"י ור"ש בהנך ח' פסוקי' מי כתבן, יביא ד' מהרש"א דמדייק בדר"ש מכאן ואילך משה כותב ולא אומר, שהוא תמוה לכאו', ישוב לזה עפ"י ד' הגר"א ז"ל בכונת תיבת "בדמע", יביא ש"ס תענית ט' עה"כ ואכחיד את שלשת הרועים כו' וביאור דברי הגמ' שם, יבאר דענין מה שמשתמשת התורה לפעמים בלשונות מושאלים אי"ז מוסכם ותלי במחלקת אי דברה תורה כלב"א, יבאר בזה מחלקת הר"ן והרא"ש בנדרים ס"ו, יבאר דבזה פליגי ר"י ור"ש בהנך ח' פסוקי' משום דלטעמיי' אזלו בהא אי דברה תורה כלב"א: מפתחות ותכן הענינים "לעמק ההלכה" שבספר במדבר במדבר (א) בדין כהן או פרנס שעבר מחמת אונס

יוכיח דרבותינו במדרש נחלקו במחלקת ר"מ ור"י ביומא י"ב, יוכיח דלר"מ א"א לומר דשמשו או"א בזמן מן הזמנים בכ"ג בחיי אביהם אפי' במקרה טומאה, יקשה מדר"י על הטו"ז או"ח סי' קנ"ד, ישוב לזה עפ"י ד' המדרש ויכריח דמשם ראי' לטו"ז, עוד יוכיח לפשוט ספיקו של הראנ"ח אי השני חוזר לעבודתו כשמת הראשון והניח בן הגון למלא מקומו, ישוב ק' מהרש"א על תוס' יומא שם, ראי' לראנ"ח מד' המדרש, יביא ד' הברכת ראש נזיר לענין נהיגת כבוד בפרנס שעבר: במדבר (ב) לענין אי תלמוד גדול או מעשה גדול, ובענין חיוב ברה"ת וחיוב שבת של נשים

קושי' על התירו דב"ע דנפשו חשקה בתורה, מהא דנו"א ומשרע"ה, ויתרץ בטו"ט עפ"י ש"ס ב"ב. ס', יסביר ענין המחלקת אי תלמוד גדול או מעשה גדול, יוכיח שי' ר"ג דתלמוד גדול, ישוב ד' הירושלמי המוקשים דאמר ב"ע דלא כראב"ע, יתרץ קו' הצל"ח ברכות בענין ברה"ת אצל נשים ויסתור חידושו, הסבר נעים בש"ס סוטה כ"א, הסבר חדש בד' ב"ע דחיוב אדם ללמוד בתו תורה עפ"י ש"ס נזיר כ"ב, יוכיח שי' רש"י דנשים חייבות בשבת, ישוב קו' החמ"ח וב"ש וטו"ז