המדרש והמעשה דברים צג

עביד ובאם הי' גם רצונה בכך) והא איהי בלא"ה לא עבדה כלל אלא דאעפי"כ רחמנא חייבה. וכ"ז לענין עונש עריות דאשה, אך בשאר דיני עונשים דבעינן מעשה ממש לעולם אימא לך דהיכי דהוא אנוס על עצם המעשה או רצונו לא מעלה ולא מוריד דסו"ס הוי כמאן דלא עביד, עכ"ד בני הרה"ג שיחי'. ודבר נכון הוא: להאברך הרב החו"ב וכו' מ' יחיאל נ"י קאמינסקי בעירנו

בדבר הערותיך על מה שראית בכתב יד שלי לחלק דברים הנני להשיבך דברים אחדים

לפ' תצא (עמ"ה א') כתבת דאפשר לצייר גבי אונס ומוצש"ר דבר הגורם לידי שלוח ולא גט ממש) גם באופן אחר (חוץ ממה שציירתי אנכי בפנים ספרי), היינו שגרשה ע"י שליח ובטל השליחות שלא בפני השליח, דאו יוצאת לא משום גיטא אלא מטעם אפקעינהו רבנן לקדושין מני' כמבואר בגטין ל"ג, עכ"ד. ע"ז אענך דאף שלפום רהיטא יפה כתבת אבל באמת הרבה תשובות בדבר, חדא לפי ציורך הא לכתחילה עכ"פ היו שם גרושין ממש, וזה עבר בלאו דלא יוכל שלחה ממש, ועוד הא התוס' בגטין ל"ג שם כתבו דחכמים לא עשו לאפקועי קדושין דידי' רק לשם תקנה ולא במקום שיש תקלה, יעויי"ש וא"כ מאן לימא לן דבכהא"ג (דרחמנא אמרה לא יוכל שלחה והוא עבר אמימרא דרחמנא) אם תקנו בזה הפקעת קדושין, ועוד הא לפום כללא דכייל בעל נוב"י ז"ל בסי' ע"ה לא יצוייר כלל גירושי אונס ומוצש"ר ע"י שליח, מדהו"ל שלד"ע, ובפרט זה יש להאריך הרבה, ואכ"מ

לפ' תבא ע"מ שכתבתי דבשני מקומות מצינו איסור תורה משום סייג, היינו באיסור יחוד ובאיסור ב"י אליבא דר"ן, העירות דמצינו בדומה לזה גבי דם חי' ועוף, לפי"ד הרמב"ן בנמוקי תורה שלו ויקרא י"ז, יפה כתבת והערתך נכונה, אבל מ"ש עוד מסנהדרין כ"א. אהא דלא ירבה לו סוסים, אין משם ראי', והגע עצמך הא עדיפא מזה הוי לך להביא מהא דלא ירבה לו נשים. שהתורה אמר ולא יסור את לבבו, ולר' יהודה נושא אפילו אלף, ובלבד שלא יסירו, אבל באמת ז"א, דאטו אנן לא ידעינן דיש כמה מקומות בתורה שנתפרשו טעמיהם משום דבר פלוני ופלוני (ול"פ ר"ש ורבנן אלא אי דרשינן טעמא דקרא אי ל"ד), והשאלה היא רק היכי שלא נתפרש הטעם בתורה, ואעפי"כ אסרתו משום ד"א וכהא דחמץ ויחוד שהבאתי בפנים) או אפילו היכי שנתפרש הטעם, אלא שאינו מספיק רק למקצתו של איסור כהא דאיסור דם, שהטעם המפורש מספיק רק לדם בהמה, ואעפי"כ גם דם חיה אסור מה"ת, ולפימ"ש הרמב"ן הוא משום סייג, וכמו שהבאת

לפ' האזינו העירות עמש"ש דבהמת קדשים שאינם נאכלים ששתתה סם המות אפשר דמותרת לגבוה, דמשום ממשקה ישראל הא מצד הדין מותרת לישראל (וסכנה לגבוה ל"ש) ואי משום הקריבהו, מי יימר דמאיס, והבאתי מש"ס סוכה מ"ו שאף גבי גלוי לא אסר לגבוה אלא מטעם הקריבהו נא, ע"ז העירות דבירושלמי סוכה שם פ"ד מפרש טעם איסור יין שנתגלה מקרא דממשקה ישראל, ואפילו ע"י סינון אסור, לפי שעכ"פ אינו משמח אלדים ואנשים. עכ"ד. ודאי צדקת בדבריך דמירושלמי מוכח לא כמו שכתבתי, אבל אנא הכי קאמינא דאפשר ש"ס