המדרש והמעשה דברים פח

כלשון בנ"א. **(ונעים לי בזה להסביר [בנדרים ס"ו:] מחלקת הר"ן והרא"ש במעשה דר' ישמעאל במי שנדר הנאה מן האשה לפי שהיא כעורה, והושיב לה ר' ישמעאל שן של זהב, ונעשית נאה, והתירה ר' ישמעאל, וכתב הר"ן שם בדעתי' של ר' ישמעאל, דס"ל פותחין בנולד, והרא"ש כתב שם דמשהיתה ראוי' להתנאות אין זה נולד. עיי"ש

ולכאורה צ"ע קצת על הר"ן, מה הכריחו לאסוקי לר' ישמעאל דלא כהילכתא וכר' אליעזר. אמנם איתא בברכות ל"א, עמ"ש חנה אם ראה תראה, דאם היתה עקרה נפקדת (והיינו מ"ש חנה אם תראה מוטב, ואם לאו אלך ואסתר וכו') דברי ר' ישמעאל, ור"ע פלוג, ומוקי לקרא דאם ראה תראה דדברה תורה כלבנ"א. יעו"ש

הרי מבואר מכאן דלר' ישמעאל לא ס"ל דברה תורה כלבנ"א, וכבר בארתי למעלה דלהך מ"ר י"ל דאין דרכה של תורה ג"כ להשתמש בלשונות מושאלים, (אעפ"י שרגילים בני אדם לדבר כן), וממילא דאי אמר קרא כי מתו כל האנשים, לר' ישמעאל (דלא ס"ל דברה תורה כלבנ"א) ע"כ מתו ממש קאמר, וממילא מוכח דס"ל פותחין בנולד, וניחא מ"ש הר"ן בנדרים שם אעובדא דשן תותבת, דר"י ס"ל פותחין בנולד אולם ידוע דבסוטה כ"ו מהופכת הגירסא, ור' ישמעאל הוא דאמר דאין עקרה נפקדת, וע"כ דמתרץ לקרא דראה תראה דדברה תורה כלבנ"א, וממילא דאין הכרח עוד לאוקמי' כר' אליעזר (ודלא כהילכתא) ושפיר י"ל דבאמת אין פותחין בנולד ס"ל, אלא דהתם לאו נולד ממש הוי, ואפשר דלהרא"ש היתה לו הגירסא כבש"ס סוטה כ"ז, וניחא מה שפירש שם דלא כר"ן, ודו"ק:)** והנך דס"ל דברה תורה כלבנ"א יכלי למימר נמי "שנתחדשו גזרותיו", "ודלא מתו אלא הענו", ומאן דפליג הוא משום דגם בעלמא ס"ל דלא ד"ת כלב"נ, ע"כ אין מקום גם לשמות מושאלים בתורה

והנה בש"ס [כתובות ס"ז] איפלגי ר' יהודה ור' שמעון אקרא דהעבט תעביטנו, דלר"י מוקי לי' לדרשא שאם יש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו וכו', ולר' שמעון דברה תורה כלבנ"א עיי"ש. ומעתה יתפרשו לנו כמין חומר מחלקת ר' יהודה ור' שמעון אהנך ח' פסוקים שבתורה [בב"ב ובמנחות שם], דהנה אמרו ז"ל בפסיקתא אמאי דכתיב במשה איש האלדים, אר"ל אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו, כשם שגוזר אדם על אשתו כו', עיי"ש

זו כחו של משרע"ה שבו הצטיין תמיד הרבה יותר מכל הנביאים אחריו, בהיותו תמיד כשר לפני המקום, להפך בתפלתו תמיד ממדה"ד למידת הרחמים, וכחו זה לא סר ממנו כל ימי חייו וכנגד כל גזרה וכל צרה שלא תבא עמד משה בחיר ד' בפרץ ודבריו לא שבו ריקם

ולפי"ז כשידובר על משה ועל קורות חייו עלי אדמות, אין הכונה על משה בן עמרם ילוד האשה, על גופו וחמרו של משה, רק על משה איש האלדים, על רוחו, ולא על גויתו, על השפעתו הנפלאה שאין דומה לו בכל בני תמותה

אבל ההשפעה הכבירה הזאת הלא פסקה כבר משהגיע זמנו לפטור מן העולם, וחש כחו ולא הועילו כל תחינותיו לשנות הגזרה, וא"כ יפלא, מה כל החרדה אשר חרדו חז"ל על הנך ח' פסוקים אפשר מת משה וכו', ולמה לא נאמר שבמיתתו הרוחנית של משרע"ה הכתוב מדבר, (וכמו שבארנו למעלה אקרא דואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד) כי מששתם תפלתו ופסקה השפעתו בתור "איש האלדים" לגבי משה זוהי מיתתו

? אולם אם כן נצטרך לאמר שהכתוב משתמש כאן בסגנון מושאל, וכבר שמענו לר' יהודה [כתובות ס"ז] דלא ס"ל ד"ת כלבנ"א, ולפי דברינו למ"ד זה אין מקום בחורה גם ללשונות מושאלים, ומשו"ה לר' יהודה לא פש לי' (בב"ב