המדרש והמעשה דברים ח

המיוחד לדיינים לחוד (דלעדות ע"ה נמי כשר כל שהוא בד"א) ובהא אפשר דגם כנה"ג יודה שאינו פוסל את השאר. (וגוף תשובת מהרח"ש דמייתי מ"ל פט"ז מה' עדות אינו כעת ת"י): **(ואמנם כבר העירותי בהגהותי לספרו של אבא זצ"ל דבאמת על גוף הראי' מירושלמי דהוריות, שנתכונו לה אבא זצ"ל והגאון זצ"ל מקוטנא, יש להשיב, דהא מצינו בבי"ד של הוריות מה שאין בכל שאר בתי דינין, והוא עפימ"ש ר' יונתן [הוריות ג' ב'.] ישבו מאה עד שיורו כלם, ואעפ"י דבכה"ת כלה רובו ככלו שאני הכא דכתיב כל עדת. ע"כ. איברא דבש"ס דילן איתותב ר' יונתן, אבל בא וראה שגם בירושלמי ה"ב שם איתמר מילתא דא דר' יונתן והתם "ר' מנא בר תנחום" אמרה "נכנסו מאה עד שיורו כלם". ושם בירושלמי לא זו בלבד דלא אתותב הך מ"ד, אלא דסוגיא דסתמא דש"ס כותי' רהיטא, דהא שקיל וטרי אליבי' ומבעי לי' הא דר' מנא ב"ת, דאמר נכנסו מאה עד שיורו כולן, אף בחזירה כן, או רוב כת יעויי"ש

וברור הדבר לענ"ד דר' מנא ב"ת דהכא, איהו ר' מנא דלהלן (בה' ד') בר פלוגתי' דר' חנינא שם, דפליגי בא' מהם גר אי תוך שבעים או חוץ לשבעים, ותסתיים דר' מנא הוא דאמר אפילו חוץ לשבעים, ולדידי', ולגבי בי"ד דהוריות, אי שום סברא לחלק בהי' א' מהם גר, אי תוך לשבעים אי חוץ לשבעים, דמדגזה"כ הוא בהוריות דאם ישבו מאה עד שיורו כולן, דמדהוראת כלם מעכבת אפילו במאה, א"כ כשהי' א' מהם גר לא עדיפא הוראתו של הפסול מאילו לא הורה כלל (ובהוריות ג"ז מעכב). ור"ח דפליג עלי' (ואמר תוך לשבעים) או דלא ס"ל כר' מנא גם בהא דבעינן עד שיורו כולן, או דאפילו ס"ל מ"מ עדיף לי' (בחוץ לשבעים) צרופו דגר מצרופו דכשר שלא הורה כמותם, וכדקאמר התם טעמא, שמכיון שאינו ראוי להוריי' ה"ז כאבן", כלומר, וע"כ לא מעכבת הוראת כולן אלא כשכולן ראויין להוריי', משא"כ בגר לא דמי לישבו מאה, אלא לישבו לכתחילה מאה חסר חד:

ועפי"ז י"ל דאין שום ראי' מכאן להכרעת דינו של בעל כנה"ג, דהוריות מילתא אחריתא היא, ור' מנא דירושלמי לשיטתי' דאיהו ר' מנא ב"ת דלעיל בה' ב' דאפילו הן מאה עד שיורו כולן. ודבר זה נכון מאד. ואמנם ראיתי במראה הפנים בירוש' דהוריות שם דפשיט לי' דלא קיי"ל כהך מ"ד עד שיורו כולן, ובמחכ"ת לא דק, דאמת הוא שבש"ס דילן אתותב, אך סוגית הירושלמי דייקא להדי' כותי' וכמו שנתבאר למעלה

)** ובמקום אחר (בהגהותי לספרו של אבא ז"ל לסימן ח') כתבתי דקושית קצוה"ח על שיטת כנה"ג יש לישב גם בפשטות, דעד כאן ל"א דקו"פ פוסל את כל הועד אף בדיינין, אלא בענין הצריך מספר ידוע, כלומר צרוף מספרי, דאז שפיר י"ל דמכיון שנצטרף פסול עמהם מבטל כל הצרוף, וזה ניחא בעדות שהתורה אמרה עפ"י שנים עדים (ומה שע"א זוקק לשבועה הוא משום דהיכי דאפשר לברורי מבררינן) בהא שפיר א"ת שאם הלכו ונצטרפו השנים עם עוד א' קו"פ בטל כל הצרוף. וכן י"ל דגם בד"נ ואפילו בד"מ למ"ד דבעינן שלשה מה"ת, משא"כ בד"מ אליבא דר' אחא, דס"ל דבאמת מה"ת חד נמי כשר, ומה שהצריכו חכמים ג' אינו אלא משום חשש יושבי קרנות, ומשום דבתלתא א"א דלית בהו חד דגמיר, ובהך חד לחודי' סגי, ולא בא הצרוף אלא כדי לבא על ידי זה לחד דגמיר, א"כ איך נימא בכהא"ג דצרופן של הנך דלא גמירי פוסלין את הגמור והא באמת אין זה האחרון צריך שום צרוף כלל (ואין זה דומה לשני עדים ונמצא קו"פ דאין השני זוקק אפילו לשבועה [ע' חו"מ סי' ל"ו] דהתם שאני שמתחילה לשם חיוב ממון באו, ובהא הצרוף מעכב, ומשנצטרפו זע"ז ע"כ בטלה עדותם לגמרי, משא"כ בדיינין ואליבא דר' אחא שאין הצרוף הכרח מצד עצמו, אלא משמש