המדרש והמעשה דברים עה

מכל דבר שעושה פירות, ואם שלימוד מצות אותן האיסורין אשר על הקטן הוא אמנם בחיוב, אבל הלא אמרו ז"ל ביבמות ד' ק"ט ע"ב אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשי' ישנו בלימוד וכל שאינו בעשי' אינו בלימוד וא"כ הלא נראה מזה דעיקר מצות הלימוד הוא משום עשי' וממילא איפוא במקום כשהעשי' היא רק בשוא"ת ובגדר אברוחי ארי כמו שכתבנו נכנס ממילא גם מצות הלימוד בהגדר הלזה וא"כ הלא הדעת נותנת דלאו זה מיקרי פירי וכנ"ל ועפי"ז י"ל שגם המ"ד שבש"ס ב"ב הנ"ל שמסיק גבי דקלא "דאכיל מיני' תמרי" בא לרמז ע"ז ולחלוק הוא בא על המ"ד דסגולה היינו ס"ת ואיהו ס"ל שאין הדבר כן ומפני שלא יהי' לו להקטן בעודנו בקטנותו פירי מזה אלא רק בשלילה ולא בחיוב רק הצלה ממכשול וגם שאין זה דבר של תדירות כמו פירי דעלמא וע"כ מסיק "דאכיל מיני' תמרי" וכלומר שזה הוא כבר פירות בחיוב ואף בעודנו בקטנותו וגם של תדירות ולא רק בשבא דבר שאינו הגון לידו וניצל ממנו שאינו אלא אקראי, ואמנם אכתי קשה הא הדעת נותנת שיש לו להקטן בהס"ת פירות גם בחיוב ובתדירות והיינו בשננקוט שמי שמחויב במצות דידי' וכמו נשים יש עלי' עי"ז גם החיוב של "ועתה כתבו" דהיינו כתיבת ס"ת, והיא לפי מ"ש המנ"ח מצוה תדיריית, והיינו שבכל משך הזמן שיש לו הס"ת נחשב לזה כאילו כותבה, וגם יוצא במצוה זו אפילו ע"י קני' ולא רק שיכתוב וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בה' ס"ת, וא"כ הא אכתי גם המ"ד בתרא דס"ל דסגולה היינו דקלא הא הוי מצי סבר גם כהמ"ד קמא דהיינו ס"ת ויהי' הקרן עצם הס"ת והפירות מצות כתיבת ס"ת דהו"ל כאילו כותבה בכל יום מחדש וזו הוא כבר מצוה בחיוב ולא רק אברוחי ארי, ואי שכיון שהמצוה הלזו עליו משום שיש עלי' האסורין שבתורה והאסורים הם בשב ואל תעשה נחשבת לו גם המצוה הלזו כשוא"ת וכמו שכתבנו לעיל גבי לימוד ועשי', זה אינו דשם רחמנא תלי' לימוד בעשיי' וכמו שנאמר ולמדתם ועשיתם וממילא אם העשי' הוא בשוא"ת אז גם הלימוד נחשב לו לשוא"ת דזהו תכלית הלימוד, אבל הכא הא לא תלי קרא למצות כתיבת ס"ת בעשי' והיא מצוה בפני עצמה, ובכל יום שיש לו הס"ת נחשב לו כאילו מקיים מצות הכתיבה מחדש וא"כ הדר הדין נותן שתהי' נחשבת לו המצוה של ועתה כתבו לפירי וא"כ למה נאיד רבה בר ר"ה ממה שאמר רב חסדא דסגולה היינו ס"ת, ועל כרחין עלינו לומר שאף מי שמחויב באיזו מקצועות של איסורי התורה, בכ"ז כיון שאינו מחויב בכל מצות התורה שוב אין עלי' החיוב של ועתה כתבו, ולכן גם הקטן אעפ"י דאיתני' באיסורין, בכ"ז כיון שאינו במ"ע אינו מחויב גם במצוה זו, ולא עוד אלא שאילו אנו קונים לו ס"ת בקטנותו י"ל שאנחנו מפסידין לו דאילו הי' מחכה על לכשיגדיל והי' קונה אז בעצמו ס"ת בהיותו בר מצוה הי' מקיים מ"ע של כתיבת ס"ת ועתה אנחנו בהוציאנו את מעותיו ע"ז בעודנו בקטנותו, ובשעה שהוא פטור מזה עוד מפסידין אותו שלא יהי' שוב בידו לקיימו לכשיגדיל בשעה שהוא מחויב מדאורייתא, וממילא הא י"ל שמזה הוכחה להרמב"ם ז"ל דאף הנשים דאיתניהו במצוות דידהו בכ"ז אינן בהמצוה ד"ועתה כתבו" כיון שעכ"פ אין עליהן החיוב בת"ת ובמ"ע שהז"ג, ואמנם שהרמב"ם ז"ל בעצמו בפ"ז מה' שאלה ופקדון כתב קבל מן הקטן יקנה לו ס"ת או דקל שיאכל בהן פירותיו וכתרי אמוראי שבש"ס ב"ב הנ"ל והרי איפא דחשב גם הס"ת לפירי אשר לפום רהיטא הוא משום מצות ועתה כתבו וא"כ הא כש"כ גבי נשים דליחייבו, אך אי משום הא לא ארי' די"ל שטעמו לא משום הכי אלא משום לימוד, האסורין אשר עלי' שיהי' לו בו ואעפ"י שאינן אלא בשלילה ס"ל שבכ"ז מקרי פירי ומשום הדין דישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצוה ודלא כחילוקנו הנ"ל שעל פי הדרש של ולמדתם ועשיתם אשר עוד לא מלתא דפסיקא היא גם בהש"ס דיבמות הנ"ל מדהביא אח"ז גם שנויי' אחריני שם ועיי"ש וס"ל שבסברא זו