המדרש והמעשה דברים עג

תחול על זרעם אחריהם, ולא הם ולא נשמותיהם היו שם בשעת הקבלה החדשה

ולחומר הקושיא נלענ"ד דבאמת מצד אחר הי' מסתבר לאמר דחלות השבועה דסיני על הדורות הבאים הוי אלימא יותר מאשר אל האבות, דהא הך טענת אונס, כפיית ההר, הוי כפי' רק על הגופים (ע' מ"ל פ"י מה' מכירה דהוי אונס מיתה) ולא על הנשמות, וממילא שגם טענת מודעה רבא לאורייתא, רק כלפי אותו הדור החי הוי שייכא, אבל הנשמות (אי בנות קבלת ברית נינהו) הלא לא עליהן היתה הכפיי'

אלא דאעפי"כ אם לא חלה על הגופים, אז לא הוי חלה גם על הנשמות, כדין נדר שבטל מקצתו בטל כלו, כמבואר בנדרים ס"ו קונם שאני נהנה לכלכם, לך ולך, [ע' יו"ד רכ"ט] וכהא דהדירו מן התאנים והענבים והיו אביו ואחיו שם [שם סי' רל"ב] דהא קרא קאמר את אשר ישנו פה ואת אשר איננו וגו'

איברא דבמ"ל פ"י ממכירה שם השוה ואונס זה דכפיית ההר לאונס מכר ולא לאונס מתנה, ובאונס מכר ראיתי בס' יד המלך (פ"י ממכירה שם) שחידש דמי שמסר מודעה על המכירה, והכירו באונסו אלא שאח"כ ביטל המודעה ובלא שום אונס, אז המקח קיים למפרע, ואין צריך קניי' מחדש, עיי"ש ביד המלך שהסביר הענין דבאמת גבי מכירה לא עצם האונס מבטלה, דהא קיי"ל תלוה וזבין זביני' זבינא, אלא שדבור המודעה שלו מבטלה, וקיי"ל דאתי דבור ומבטל דבור, כיון שבטול המודעה הי' שלא באונס. עיי"ש שהאריך, ואעפ"י שלענ"ד יש להשיב הרבה על דבריו, מ"מ לפי הנחתו של הג' בעל יד המלך דבטול המודעה במכר מבטל את האונס למפרע, וכאלו לא הי' שם אונס מתחילה, א"כ ויוצא לנו, דמכיון שהדר קבלוה בימי אחשורש א"כ גם דורו של סיני לא הי' נידון כאינו מצוה ועושה ח"ו, וממילא שלא נתבטל הנדר אף במקצתו, וממילא שתל גם על הנשמות למפרע, דהא הן הי' שם בסיני, ולא עליהן היתה הכפיי', ומידי הוא טעמא אלא משום נדר שבטל מקצתו, והלא ע"י הקבלה דבימי אחשורש קם נדרא למפרע ולא נתבטל כלל ודו"ק כי נכון הוא עפ"י הנחת בעל יד המלך שהבאנו

והנה בספרן של אחרונים שפלפלו במאמרם ז"ל באדר"נ שהבאנו למעלה האריכו כאן בדיני ערבות, ונעים לי להעתיק בזה דבר נחמד לאא"ז הגאון מוה"ר דוב זאב זצ"ל (הלא הוא בספרו מעין חיים ד' לש"ש) דאיתא במדרש קהלת, אין אדם שליט ברוח וגו', ר' יהודה אומר וכך גי' הילקוט שם) אין אדם שליט ברוחו של מלאך המות לכלותו ממנו, ר' נחמי' אומר אין נביא בישראל שליט ברוחו של הקב"ה לכלותה ממנו. ע"כ. ולכאורה דרשה דר' יהודה פשוטה, ומ"מ פליג ר' נחמי' ובמאי פליג עלי':

וכ' אא"ז זצ"ל, דר"י ור"נ אזלי תרוייהו לשיטתייהו, דאיתא [שבת, נ"ה] אר"א אין מיתה בלא חטא וכו', וא"כ תקשי איך אמר הכא אין שליט ברוחו של מלאך המות הא אם לא יחטא לא ימות, איברא מצינו שהצדיק נתפס ח"ו בעון הדור, אבל אם יהי' אותו העון בנגלות ומפני שיכול למחות ולא מיחה, א"כ עדיין בידו הוא למחות ולא יתפס, אך אם יתחייב גם על הנסתרות אז בודאי אין צדיק בארץ שיוכל להנצל מזה

והנה [בסנהדרין מ"ג, ב] פליגי בי' ר' יהודה ור' נחמי', למה נקוד על לנו ולבנינו מלמד שלא ענש על הנסתרות, עד שעברו את הירדן דברי ר' יהודה, הרי דעכ"פ משעברו את הירדן נענשו אף על הנסתרות, זהמ"ש ר"י לשיטתי' במדרש קהלת שם) שאין אדם שליט ברוחו של מלאך המות לכלותו ממנו כי אף דאין מיתה בלא חטא מ"מ איך ינצל ממה שיחטאו אחרים בסתר, אבל לר' נחמי' לשיטת' דעל נסתרות לא ענש כל עיקר, ולנגלות יש עצה, א"א למידרש כר"י, וזהמ"ש במדרש שם ר' נחמי' אומר אין אדם שליט ברוח אין נביא בישראל שליט ברוחו של הקב"ה וכו', עכ"ד אא"ז הג' זצ"ל בספרו, וד' יערה עלינו רוחו ממרום גם בנסתרות וגם בנגלות לעשות ככל דה"ת הזאת: