המדרש והמעשה דברים עא

היחיד שמע, מ"מ הא המקור הראשון להוראה זו היתה "מפי המרובין" (עכ"פ לשיטת עקביא) וכדקאמר חדא דר"א שמותי" (דהוו עכ"פ מחדדי טפי) ולפי שיטת הרע"ב והרמב"ם אף יחיד ששמע מפי יחיד אם לא הי' המקור הראשון יחיד כנגד רבים, אז מעיקר הדין הו"ל כאלו שמע מפי המרובין, ול"א בכהא"ג אלא "דמוטב להניח את דברי היחיד", ע"כ גם בהא דשבת הסתפקו באמירה רכה, ולא אמרו אלא "שהי' הדבר קשה לחכמים" [ע' יבמות י"ד. אב"ע לאחר בת קול ומ"ד עשו וכו'. ודו"ק]

הדרן לדברי הרע"ב ז"ל דמעיקר הדין רשאי היחיד להורות ולסמוך ע"מ ששמע מפי היחיד, כ"ו שנאמן עליו אותו ששמע ממנו שהוא קבל מן הרבים, ובודאי דה"ה יחיד מפי יחיד מפי יחיד, אפילו עד כמה דורות, יוכל לסמוך על המקור הראשון וכאילו היו הרבים לפניו. וזה ודאי דבר חדש הוא, ואולי זוהי כונתם ז"ל במדרש המובא בראש מאמרנו זה: אתם נצבים היום, מ"מ עשאן משה מצבה, מפני שמשתמשין מדעת לדעת, מדעת משה לדעת יהושע וכו' ואף יהושע וכו' ואף שמואל וכו' שנאמר ועתה התיצבו נא וכו'. כלומר כל כך יפה כחה של קבלה ואפילו אם תארך השלשלת שלה כמה וכמה דורות יחיד מפי יחיד, ה"ז "כאילו עשאן מצבה" כלם, כאלו המקור הראשון נצב לפניו, ואמנם אין זה אלא מעיקר הדין, אבל מדרך המוסר. כבר אמר עקביא לבנו, אתה ששמעת מפי יחיד מוטב להניח דברי היחיד

אגב נעים לי להביא בענינים אלה דבר חכמה ששמעתי מפי כ' אחי הגאון כמוה"ר אליעזר נ"י, אהא דאיתא [חולין מ"ד,] הלכה כדברי ב"ה, והרוצה לעשות כדברי ב"ה עושה הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כו' לא קשיא כאן קודם ב"ק כאן לאחר ב"ק. והדבר תמוה דאם שני ענינים הם א"כ מאי רבותי'. ואי קודם ב"ק פשיטא למה לא נעביד כב"ש? ותירץ כ"א הגנ"י דבאמת לא זו היא הרבותא מה דרוצה לעשות כב"ש עושה אלא להיפך מה דהרוצה לעשות כב"ה עושה והוא עפי"מ שהקשו התוס' [יבמות י"ד וש"ד] מ"מ במחלקותו של ר' יהושע ור"א לא פסקינן כר"א, אע"ג דיצתה ב"ק, (ומשום דלא בשמים היא), ובמחלקותן של ב"ש וב"ה משגחינן בב"ק ועבדינן כב"ה, ותירצו דהך דר"א שאני דהוי יחיד נגד רבים משא"כ לענין ב"ש וב"ה, דהוי ב"ה רובא, אלא דב"ש מחדדי טפי ע"כ. כונתם ברורה, דנגד ההלכה ודאי לא משגחינן בב"ק, אבל בב"ש וב"ה, דאף קודם ב"ק לא היתה עכ"פ ההלכה מוכרעת כדברי מי, היינו אי רוב מנין עיקר וכב"ה או רוב בנין עיקר וכב"ש, ולא באה הב"ק אלא לגלוי מילתא בעלמא דרוב מנין עדיף, בכהא"ג ודאי סמכינן אב"ק

ומעתה כונת הש"ס ברורה: הלכה כדברי ב"ה היינו לאחר ב"ק, ואי תקשי לך מ"ט לא אהני לן ב"ק גבי ר"א ומחלקותו, ע"ז מתרץ והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה וכדברי ב"ה עושה החדוש הוא לא מדב"ש, אלא מדב"ה, היינו הא אף קודם ב"ק עכ"פ לא היתה ההלכה מוכרעת ומי שרצה לעשות כב"ה אף קודם ב"ק הי' רשאי, משו"ה אהני ב"ק למיעבד רק כב"ה. וזהו כונתו "ל"ק כאן קודם ב"ק כאן לאחר ב"ק", כלומר מדאף קודם ב"ק אפשר הו למיעבד כב"ה, משו"ה לאמר ב"ק דוקא כב"ה, ודפח"ח

הנסתרות לד' אלדינו וגו' הנה באבות דר"נ פ' ל"ד איתא רמה נקוד על לנו ולבנינו, שכשכתב עזרא את התורה כן אמר, אם יאמר לי אליהו (וי"ג אם לאמר לי משה) למה כתבת זה, אני אומר אלו לכך נקדתי, ואם יאמר לי יפה כתבת אני מעביר הנקודה מעלי'

הדברים מרפסין איגרא, הלא כל המחסר או מיתר אות א' בתורה כאלו החריב עולם, ואיך תעלה ח"ו על דעתו של, עזרא לחסר מה שכתב משה, ולמה יקפיד משרע"ה דוקא על מקרא זה, ומעיקרא מאי