המדרש והמעשה דברים סד

מוכרח דהא איתא [במו"ק ריש פ"ג] דכה"ג כל השנה כלה לדידי' כרגל דמי, ויליף להא מהא דמקריב אונן, והכתוב אומר ותקרינה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום, הרי מבואר דאעפ"י שאין אנינות ברגל, מ"מ באכילת קדשים אסור מה"ת אף ברגל וז"פ

ובספרי [פ' ראה פ' ל"ב] ראיתי: ר' שמעון אומר מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא וגו' היכן הוא מוזהר, איני יודע, ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך וגו', יכול הנותן במתנה יהא חייב ת"ל לא תוכל לאכול, האוכל חייב ואין הנותן במתנה חייב ע"כ

והנה ריש ד' הספרי מבוארים דמקרא דלא אכלתי באוני ודוי שמענו אזהרה לא שמענו, לזה בא הכתוב והזהיר בקרא דלא תוכל, (וע' רמב"ם פ"ג דמ"ש). אבל סוף ד' הספרי קשים להולמם דמהיכי תיתי דוקא כאן לחייב את הנותן במתנה, ובס' התוה"מ ראיתי בשם הזי"ר שיכול שאם אכלו המקבל חוץ לירושלים יהי' הנותן חייב, ואין לזה מובן כלל ואיך מפיק לה מקרא דלא תוכל

ואולם לדעתי יתפרשו ד' ר' שמעון כמין חומר ולשיטתי' אזיל. דהנה הלשון לא תוכל נפלא בסגנונו, ונמצא במקום אזהרה במקומות מספר במקרא, **(את הלשונות הללו אתה מוצא: גבי משיב אבדה לא תוכל להתעלם, גבי שבעה עממין "לא תוכל כלותם מהר", גבי מנוי מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי, גבי פסח לא תוכל לזבוח את הפסח באחד וגו' וכן באונס ומוציא ש"ר לא יוכל לשלחה כל ימיו

כמדומה שבכל מקום שהלאו אינו שוה בכל אדם ובכל מצב, רק שהוא מיוחד לפי מצבו הפרטי של אותו האדם והקבוץ או שמעשיו הפרטיים גרמו לאותו הלאו, אז משתמש בלשון זו "לא תוכל", כלומר אתה, לפי מצבך המיוחד, לא תוכל עשוהו. למשל באבדה הנה הזקן שאינו לפי כבודו רשאי להתעלם, ואין הלאו מיוחד אלא למי שאין דרכו להתעלם לפי מצבו, אלמלי היתה אבדה זו שלו, וע"כ דייק הכתוב ואמר "לא תוכל להתעלם"

וכן בשבעה עממין הא ארז"ל במדרש ערש"י שם במאי הכתוב מדבר (כלומר במ"ש פן תרבה עליך חית השדה) אם בזמן שישראל עושין רצש"מ הא אין כל חיה שולטת בהם וכו', הא אינו מדבר אלא בשאין עושין רצש"מ ושוב שפיר דייק הכתוב ואמר לא תוכל כלותם מהר וגו', כלומר רק אתה, כ"ז שלפי מצבך הנך זקוק להתירא מפני חית השדה "לא תוכל" עשוהו

כמו כן גבי פסח, הנה בספרי שם איתא ר"א בן מתיא אומר בזמן שהם רובם טמאים כו', יכול יהי' יחיד מכריע ת"ל וכו', הרי שלפי המצב המיוחד כשאין רק טמא אחד נוסף על מחצה טמאים אז אינו נדון לא כמיעוט ולא כרוב (ולד' רב כהנא בש"ס שם אין עושין לא בראשון ולא בשני) ומשו"ה שנה הכתוב בלשונו ואמר "לא תוכל לזבוח הפסח באחד" וגו'

וכך אתה מוצא גם באונס ומוצש"ר, דהא באמת לכל אדם אין שום איסור בגרושי אשה (לב"ה. עכ"פ) ולא נתיחד איסור זה רק למי שקדמו לגרושיו מעשה אונס או מוציא ש"ר, וע"כ דייק הכתוב ואמר לא יוכל שלחה (אדם זה לפי מצבו המיוחד)

וביותר ינעם לפרש בזה לישנא דקרא במצות מנוי מלך והוא עפ"י מה שהבאתי דבר נחמד בזה מאת אבא הגאון דלובלין זצ"ל. (ע' ספרי המו"ה ח' זה פ' שופטים):)** וחז"ל בארו ניכול אתה אבל אינך רשאי", וטעמא בעי מדוע דוקא במקומות ההם מפיק קרא לאזהרה דידי' בלשון זו

והנה על מחלקותו של ר' אבהו וחזקי' בפסחים כ"א, דלר"א כ"מ שנאמר לא תאכל לא תאכלו א' איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע הקשה הש"ס אדרבי אבהו מהא דגיד הנשה, ושני כשהותרה נבלה היא וחלבה