המדרש והמעשה דברים סג

הא קמן דר"י לית לי' חילוק זה. עכ"ל אבא הגאון זצ"ל בגליון ודפח"ח

ומדאתן עלה מיושב גם מה שהקשינו לעיל בסוגיא דיומא י"ג מנא לי' לרבא באוקימתא קמייתא דילי' למידחק ולמימר דמה שאמר ר"י "כל היום" היינו להוסיף להביאו לעבודה אפילו מביתו דילמא לא בא ר"י אלא לפרש דמשום שאין איסור אכילתו אלא כל היום ע"כ לא גזרו על הקרבתו. דאליבא דר' יהודה לא הוי מצי רבא למימר הכי מדשמעינן לר"י דלא מחלק כלל בין יש היתר לאיסורו לאין לו היתר

ואמנם מהך דסוטה ז' דמייתי אבא ז"ל יש לענ"ד להקשות אסוגיא דיומא מצד אחר. ואקדים מה שראיתי בס' שעה"מ פ"ה מה' יסוה"ת דמייתי לשיטת הטו"ז הידועה שכל דבר שהתירו מפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסרו, והביא בשעה"מ ראי' לדבריו מדברי ר' יוסי במשנה דע"ז מ"ג, א"ל ר' יוסי לחכמים והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם וגו' ואשליך את עפרו וגו', ולכ"ק לשיטת התוס' דשלא כד"ה אף באיסור ע"ז אינו אלא מדרבנן א"כ מאי ראי' מייתי ר' יוסי מקרא, דילמא אה"נ דמה"ת שרי דהוי שלא כד"ה, אבל חכמים גזרו, אלא ע"כ דר' יוסי הכי קאמר דמדהתיר הכתוב בהדיא א"א לחכמים שיגזרו עליו. עכ"ד שעה"מ

ואנכי בעניי כתבתי במק"א (עמ"ה פ' נשא) דאפשר לומר דהך דינו של הט"ז בפלוגתא דתנאי תליא בברייתא דסוטה הנ"ל והביא האיש את אשתו, מן התורה האיש מביא את אשתו אבל אמרו חכמים כו' ר' יוסי אומר בעלה נאמן עלי' מק"ו וכו' ר' יהודה אומר "מן התורה האיש מביא את אשתו", ר' יהודה היינו ת"ק, איכא בינייהו אבל אמרו חכמים. עכ"ל הש"ס

ולכאורה הלשון בדברי ר"י מוקשה מאד, דהא גם ת"ק אמר דמה"ת האיש מביא א"א, (ורק משום גזרת חכמים אתי עלה) ואם ר"י בא לחלוק גם ע"ז א"כ העיקר חסר לאו מן הספר בדבריו, ומה זה שחזר ואמר מה"ת האיש מביא וכו', הא לענין זה אין חילוק ביניהם כלל וכתבתי שם בספרי ח"ד דהיא הנותנת, דלת"ק אפילו בדבר שהתירו מפורש בתורה יש כח ביד חכמים לגזור וזהמ"ש ת"ק "מה"ת האיש מביא אבל אמרו חכמים" כו' אך ר' יהודה לא ס"ל הכי (וכדעת הטו"ז) וזהו מה דדייק ר' יהודה: מן התורה האיש מביא א"א, כלומר וא"כ תו אי אפשר שיגזרו בה חכמים

ומדאתאן עלה הא קמן דאף ר' יוסי בעיקרא דהך דינא כת"ק ס"ל דמדאיצטריך ר' יוסי בהך ברייתא דסוטה למילף התירא מק"ו דנדה, ש"מ עכ"פ דאי לאו ק"ו הוי מודה לו לת"ק דאפשר לגזור אפילו כשההיתר מפורש בתורה, וזהו להיפך ממה שהוכיח הגאון בעל שעה"מ לשיטת ר' יוסי מהא דע"ז

איך שיהי' הנה דעת ר' יהודה מוכח מברייתא דסוטה דפליג על ת"ק בעצם הסברא, ולדידי' באמת אין כח ביד חכמים לאסור מה שהותר בתורה בפירוש, וכטו"ז, ולפי"ז קשה לכאורה דר' יהודה אדרבי אודה, מהא דיומא י"ג, דאיך אמר התם אליבא דמסקנא דרבא בדעתי' דר' יהודה דכל היום אינו עובד משום גזרה דילמא אתי למיכל באנינות ואיך אמר בברייתא אליבא דר"י דאפילו כשהתחיל לעבוד מניח עבודה ויוצא והא התורה אמרה בפירוש ומן המקדש לא יצא והא שמעת לי' לר' יהודה מהא דיחוד דסוטה שבדבר שהתירו מפורש אין כח ביד חכמים לאסור ולע"ע הדבר צ"ע ולא מצאתי כרגע מי שהעיר מזה על שיטת הטו"ז, וידוע דבשו"ת חת"ס יו"ד סי' ק"ט האריך בד' הטו"ז, ועפ"י דבריו אולי יש ליישב

אגב אעיר מה שראיתי להג' בעל מ"ל פ"ג מה' אבל שחידש דלענין איסור אכילת קדשים באנינות אין בין מת בחול למת בשבת או יו"ט וחתר להביא ראי' לדבריו, ולא הבנתי למה הוצרך להביא ממרחק, והא ממקומו הוא