המדרש והמעשה דברים ס

מהא דגואל הדם ועכ"פ אין שום מקום לחדש איסור בזה לב"נ ואין צורך במה שהאריך בזה הגאון בעל מנ"ח ז"ל

ולענין החקירה שהבאתי לעיל אי פוטרת טענת אונס, היכי דגם מבלעדי האונס ג"כ לא הוי מקיים תנאו, בענין זה הבאתי בחדושי עוד ראי' אחת מש"ס ערוכין ל"א ב' גבי בתי ע"ח

דהנה מסקנת הש"ס התם דנתינה בעל כרחו ל"ש נתינה, ומשו"ה הוצרך הילל לתקן שיהא חולש מעותיו, עיי"ש. ולכאורה קשה טובי, דלפי"ז מקמי דאתי הילל הא לכאורה לא הי' שום מובן לגזרת התורה בפדיון בתע"ח, ממנ"פ, אם ברצון שניהם הלא תמיד זמנו, ואם לא ירצה הלוקח לקבל פדיונו, הא מצד הדין ונתינה בע"כ ל"ש נתינה. ועכצ"ל כמו שכתבו התוס' בגטין ע"ח (על קושיתם למה הי' נטמן בראשונה) ותירצו בתירוצא בתרא שאם הי' בפניו אז יעשוהו בי"ד לקבל בע"כ, (כונתם דנהי דנתינה בע"כ ל"ש נתינה, מ"מ עישוי ע"י בי"ד מיחשב כרצון, כהא דעישוי גבי גט וכן גבי קרבן) וככה יש לתרץ גם עצם גזרת התורה בפדיון בתע"ח, דאהני כדי שיעשוהו בי"ד, אבל באמת התוס' לא כ' זאת רק בתירוצא בתרא, ובערוכין ל"א לא הביאו רק תירוצא קמא, משמע דלא ברירא להו לתוס' הך מילתא למימר גם לענין ממון דכפיית בי"ד מיחשב כרצון, וא"כ הדרא קושיתנו על עיקר מצות האורה בפדיון בתע"ח, מה הועילה בזה מקמי דאתי הילל, (ותי' קמא של התוס' שם, שאם לא הי' נטמן הי' בוש ממנו, זה יספיק רק על קושיתם הם מ"מ הי' נטמן, אבל לא יספיק על קושיתנו על עיקר גזרת התורה בזה, כמובן)

וכסבור הייתי לאמר דנהי דבעינן דעת הלוקח, מ"מ הועילה תורה הרבה, שעכ"פ אם נתרצה הלוקח לקבל דמי גאולתו בתוך יב"ח הבית חוזר לצמיתות למוכר הראשון, בתור אפקעתא דמלכא, ולא בעי שום מכירה חדשה, משא"כ כשתעבור השנה, הרי כבר נחלט הבית ללוקח, ואם ירצה אח"כ לקבל דמי גאולתו, אין זה אלא מכירה חדשה, ובעי קנין חדש, ושוב תהי' הזכות ביד הלוקח הראשון (שנעשה עכשיו מוכר) לשוב ולגאול אותו בתוך יב"ח ויוחלט לו לצמיתות בתור אפקעתא דמלכא וכל זה רק לבתר שחדשה תורה פדיון בתע"ח בתוך יב"ח

כך הייתי סבור לאמר, אך באמת גם זה דלא בעי קנין חדש בגואל בתוך יב"ח אינו דבר ברור, והגאון בעל מנ"ח [מ' שמ"ב] נסתפק בזה, ואמת דמשמע כן מדברי הש"ס ערוכין ל"א, מדאמר רבית היא והתורה התירתו, הרי דעד יב"ח אינה אלא בתורת משכנתא אצל הלוקח (דאם איתא דקנוי' לו א"כ ל"ש רבית בזה), וכן הוכיח מזה באמת בספר נה"מ סי' נ"ה, אבל מדברי המג"א וקצוה"ח משמע להדי' להיפך, משכתבו דאם לא גאל בתוך יב"ח מחמת אונס שוב אינו גואל "דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן", הרי דפשיטא להו דגם בתוך יב"ח היא קנוי' גמורה ביד הלוקח, ולדידהו בודאי צ"ל דאף כשבא לפדות בתוך יב"ח בעי קנין חדש, וא"כ הדר קשיא, מקמי דאתי הילל מה הועילה תורה בעצם קצבת זמן יב"ח לגאולת בתע"ח, אם ברצון שניהם הא יוכל לגאול תמיד, ובלא דעת הלוקח לא יוכל לגאול לעולם, וקנין חדש הא בכל גוני בעי (עכ"פ לד' המג"א וקצוה"ח)

עכצ"ל דהועילה והועילה, דנהי דלכוף את הלוקח לקבל מעותיו אי אפשר, מדנתינה בע"כ ל"ש נתינה, מ"מ יהי' המוכר אנוס, וא"כ יוחזר לו הבית עפ"י דין אפילו בלא קבלת דמי גאולתו, וכשיטת האגודה, דרק כשנאנס ביומא דמישלם שתא ל"מ אונס, מדהי' לו שהות מקמי הכי, אבל אם יהי' אנוס מתחילה ועד סוף אה"נ שלא הי' מפסיד המוכר זכות גאולתו, (וממילא דלדעה בתרייתא ביו"ד סי' רל"ב, דאפילו אונס דיום האחרון חשיב אונס, אין ה"נ שאפילו אם יסרב הלוקח ביומא דמישלם שתא, ג"כ לא יהי' הבית חלוט לו ומה שטענו המג"א ובקצוה"ח דאונס רחמנא חייבי'