המדרש והמעשה דברים ו

דבחליצה נמי א"א בבי"ד שקול, וא"כ ממנ"פ אי דרשי קרא דזקנים, ג' נמי לבעי, וע"כ דלא דרשי, וא"כ אפילו בחד נמי סגי

הרי דרש"י ותוס' מחולקים בדעתייהו של ר"ש וריה"ס, דלרש"י בעו עכ"פ שנים בחליצה, ולתוס' סגי להו בחד נמי כמו לר"ע: **(וראי' ברורה לדברינו מד' רש"י [לעיל ק"ד] אלא יחידי קשיא לי', דתנן חלצה בשנים כו' ר"ש וריה"ס וכו' ומעשה באחד שחלץ ביל"ב ובא מעשה לפני ר"ע כו', עכ"ל הש"ס. וע"ז כ' רש"י שם וז"ל ביחידי, יחידאה תני לה, דתנן ובא מעשה לפני ר"ע כו' עכ"ל. ולכאורה שפת יתר היא ברש"י, שהעתיק ל' הש"ס, אבל לדברינו ד' רש"י מדויקים, דאילו הש"ס הזכיר תרוייהו, בין להא דר"ש וריה"ס, ובין דהא דר"ע, והי' אפשר לומר דכלהו כיחידאי חשיב להו הש"ס, ודגם לר"ש וריה"ס שנים ל"ד (וכס' התוס') ובחד סגי גם להו, משו"ה דייק רש"י, ובהעתקתו לד' הש"ס השמיט להא דר"ש וריה"ס, ונקט רק לדר"ע לחוד, להשמיענו דעובדא דרבה שהכשיר ביחיד כר"ש וריה"ס נמי לא אתיא רק כר"ע לחוד

)** ויסוד מחלקותם נראה כמו שנבאר: דהנה על שיטת בעל כנה"ג, דגם בדיינים קו"פ פוסל כל הועד, קשה לכאורה, לאו דוקא מדיוקא דל' רש"י לחוד, כמו שדייק המ"ל, אך גם מעצם הסוגיא. דהא מתניתן תרתי אמרה, חלצה בשנים, או בשלשה ונמצא א' מהם קו"פ פסולה, ור"ש וריה"ס דמכשרי, משמע דבתרוייהו מכשרי, ובשלמא בשנים דמכשרי ניחא, אפילו אי דרשי זקנים, דאפשר דלא ס"ל הא דאין בי"ד שקול לענין חליצה, וכדאמרן לעיל בשיטת רש"י, אך שלשה ונמצא קו"פ למה מכשרי ר"ש וריה"ס, והא זה גרע משנים, דפוסל כל הועד, אלא ע"כ דלר"ש וריה"ס באמת אין קו"פ פוסל את השאר בדיינין, ומדידהו נשמע לרבנן נמי, דהא דפסלי רבנן לא פסלי אלא בשלשה דוקא, דאי מדלית מהם לחד קו"פ הדר הו"ל כשנים, (וכל' רש"י ז"ל) אך אי הי' שם יותר משלשה, אף לרבנן חליצתה כשרה, ומשום דאי מדלית לי' להקו"פ, אכתי פשו להו תלתא, דאלת"ה למה נקט התנא שלשה ונמצא קו"פ, והא ה"ה אפילו כשהן מאה נמי

ואין ספק דרש"י ז"ל מהכא דייקי, דמדנחית תנא למנינא וכתב ג' ונמצא א' מהם קו"פ, ש"מ דדוקא בשלשה פסלי ומשום דהדר הו"ל כשנים. (וכלשונו של רש"י ז"ל)

עכ"פ מדר"ש וריה"ס (דמכשרי בשלשה ונמצא א' מהם קו"פ) ודאי משמע דלא כבעל כה"ג, ומדרבנן לא שמעינן ההיפך, אלא דנלענ"ד דכ"ז אינו רק אליבא דרש"י, ולא לשיטת התוס' וכמו שנבאר

דהנה על שיטת כנה"ג בלא"ה הקשה בקצוה"ח מהא דריש פ"ק דסנהדרין דאמר התם לראב"י מדאורייתא חד נמי כשר, והא דתקנו ג' משום יושבי קרנות, דבשלשה א"א דלית בהו חד דגמיר. ולכנה"ג מה הועילו חכמים בתקנתם, סו"ס הך דלא גמיר יפסול גם לאינך מטעם קו"פ

וכ' אאמו"ר הגאון זצ"ל בספרו בית הלל על חו"מ תירץ, בהקדם מה דהוי קשיא לי', לפי"מ דקיי"ל דע"ה כשר לעדות אם הוא בדרך ארץ, א"כ למה טרח הש"ס [נדה, נ'.] לצייר מי שכשר להעיד ופסול לדון, ואמאי ל"א בפשיטות לאתויי ע"ה (דלראב"י נמי פסול) ועכצ"ל עפי"מ שהשריש התומים בחו"מ סי' ל"ו דאשה וקטן אינם פוסלין את שאר העדיות משום דאינם כלל בגדר עדות, א"כ ה"נ י"ל דע"ה שאינו יודע איך לדון אינו בגדר דיין כלל ומשו"ה א"א לאוקמי למתניתן דנדה דיש שכשר להעיד ופסול לדון בכהא"ג, דמשאינו בגדר דיין, אינו כלל בגדר "פסול לדון"

ובזה יש לתרץ ק' הקצוה"ח על שיטת כנה"ג, דכי היכי דאשה וקטן אינם פוסלין בצירופן שאר העדיות, לפי שאינם בגדר עדים