המדרש והמעשה דברים נח

"הרג באונס", דהתם (לענין רציחה) ודאי שהמעשה הוא העיקר, ומדהי' המעשה באונס אז אפשר שהכונה דידי' לא מעלה ולא מורידה, (עכ"פ לענין חיוב מיתה, מדהוי כמאן דלא עביד) משו"ה נהי דלכתחילה דינו ליהרג ואל יעבור, וגם קבל התראה (דהא באמת הי' גם רצונו בכך) מ"מ כשעבר אינו נהרג, מדאין כאן מעשה וכמו שבארנו (דמעשה אונס, לאו מעשה הוא)

אך הרמ"ך דייק וכתב אם התרו בו ועבד ע"ז באונס, דבע"ז הכונה הוא העיקר, ומדקבל התראה זה אות שאף מבלעדי האונס מן החוץ היתה כונתו לעבור, ואם היתה מחשבתו לע"ז לא אתי האונס דמבחוץ ומבטלה

ולפי"ז יצא לנו דאף הרמ"ך לא אמרה אלא בע"ז דוקא, ובהא באמת ס"ל דאף בלא אפשר וקא מכוין נמי חייב (מדדינו ליהרג ולא לעבור, ומדבע"ז ע"כ בתר מחשבה אזלינן), ואפשר שגם הרמב"ם לא יחלוק בזה, ולא פטר הרמב"ם אלא "בהרג באונס", וכדנקיט במשל דידי'

ואם כנים אנחנו בזה אז תסור התמיהא שתמה בעל כ"מ ז"ל על הרמ"ך שנקט שני הפכים בנושא אחד (אנוס וקבל התראה), דלדידי אין כאן שני הפכים, דמיירי באמת שגם מבלעדי האונס הי' רצונו בכך, ובודאי שגם הרמב"ם מיירי בהכי, ואעפי"כ קרי לי' "הרג באונס" לפי שע"י האונס מבחוץ הוי לי' כמאן דלא עביד, ורמ"ך דמחייב לא מחייב אלא בע"ז ומטעמא דאמרן

ודע דאף להרמב"ם אע"ג דלענין דיעבד ולחייב מיתה השוה ג' עבירות הללו לשאר עבירות שיש עליהן מיתת בי"ד, היינו דבכלן אם עבר באונס אינו נהרג, מ"מ אף איהו לאו לכל מילי השוה אותן, שהרי כתב הרמב"ם בפ"ה מיסוה"ת שם שאם עבר ונתרפא באחת משלש הללו עונשין אותו עונש הראוי ואילו בשאר ח"מ אין הדבר כן, דהא לענין חילול שבת אף לכתחילה נמי שרי, ומצוה נמי איכא

והטעם פשוט דבשאר עבירות במקום אונם, מקרא דוחי בהם ילפינן, וא"כ אפילו אי לא נתיחד לו האונס על אותה העבירה עצמה, מ"מ אי לא שרית לי' להתרפא בהן במקום סכנה, א"כ אין זה וחי בהם אלא שימות בהם, דהא סו"ס מצות התורה מעכבתו מלהנצל מן הסכנה. משא"כ בהנך ג' עבירות קרא דוחי בהם ע"כ לאו עלייהו קאי, דהא לכתחילה עכ"פ דינו ליהרג ולא לעבור, ורק בדיעבד ס"ל לרמב"ם דלא קטלינן לי' אם עבר, משום דסו"ס אנוס הוא, וממעטינן לי' מקרא דההוא ולא אנוס גבי מולך, וכמו"ש הכ"מ שם, בזה שפיר אמרינן דהני מילי כשנתיחד לו האונס על עצם העבירה, משא"כ כשאין לו על העבירה עצמה שום אונס, אלא שרוצה להנצל ע"י עבירה זו מאונס הבא עליו ממקום אחר, כל כהאי גוני אינו ממועט מקרא דההוא ולא אנוס: **(שוב ראיתי להגאון בעל מנ"ח ז"ל דמייתי לה ממקום אחר, מהא דב"ק גבי מי שאנסוהו למסור את ש"ח. ואולם לענ"ד א"צ לזה, דממקומו מבואר החילוק

)** והנה נתבאר לך דלגבי הנך ג' עבירות יש לנו ג' מיני אונסים, א' לפטור אליבא דכו"ע, וכגון שכפוהו על עצם העבירה, דבהא ודאי אף הרמ"ך יודה, דהא קרא כתיב ולנערה לא תעשה דבר. ב' לחיוב אליבא דכו"ע, כגון שלא הי' שם שום אונס מבחוץ, אלא שהלך ונתרפא ע"י העבירה, דבהא אף לרמב"ם חייב, ג' מה דלרמב"ם פטור ולרמ"ך חייב, היינו כשכפהו אנס, אבל לא עצם העבירה, אלא שאמר לו עבור או תהרג. (וזה לשיטת הכ"מ, דרמב"ם ורמ"ך פליגי, ודלא כמו שכתבנו אנחנו לעיל דאפשר דלא פליגי כלל)

והנה יש לחקור אליבא דרמב"ם, במי שכפוהו אנסים לעבוד מין א' ממיני ע"ז אי