המדרש והמעשה דברים נד

ושלחה וגו'. ואחד מעיקרי הגרושין שיהא נכתב לשם כריתות, כמבואר ברמב"ם פ"א מה"ג, וא"כ בעובדא דמרדכי, שאלמלי הי' מגרשה, הי' עיקר הכונה, לא לשלחה מביתו, רק להיפך, תחבולה כדי שלא תאסר עליו, ושיוכל להחזירנה, אפשר דבכהא"ג אין זו כריתות כלל. והא דידי עדיפא מהך דמהר"מ יפה ז"ל, דהתם עכ"פ לגבי הבעל כריתות גמורה איכא, אלא שהכונה לא מחמת שנאה אלא מחמת אהבה, משא"כ הא דידי, הא כל עצמו של הגט אלמלי הי' מגרשה מרדכי, לא הי' לשם כריתות ופירוד בינותם, רק להיפך למנוע הפירוד ולהתיר לו לקוחיה אחרי אשר הוטמאה

כך הי' נלענ"ד בישוב ק' התוס' והרשב"א, לחומר הקושי, ואעפי"כ עדיין הדבר צ"ע וראי', ואפשר דסו"ס דברים שבלב אינם דברים, וכל אימת דעצם מעשה הגרושין היא לשם כריתות, אין המחשבה מועלת לבטלה: פרשת תצא (ב) ואם בשדה וגו' והחזיק בה האיש ושכב עמה וגו' ובספרי פרט אאחד שוכב ואחד מחזיק

דברי הספרי הללו תמוהין מאד דמאי קאממעט. וכבר נתלבט בזה הגאון מלבים ז"ל בפירושו. וכסבור הייתי לפרש עפימ"ש הרמב"ם ז"ל [פ"ה מה' יסוה"ת] דאפילו בעבירות שדינן ליהרג ולא לעבור, אם עבר ולא נהרג אין לו חטא משפט מות, אלא שעבר אעשה דונקדשתי, ועיי"ש בכ"מ שהרמ"ך חולק עליו, ולדבריו ח"מ

והנה להרמ"ך עכצ"ל, דקרא דלנערה לא תעשה דבר לא יתפרש אלא בשהיא אנוסה על עצם הבעילה, היינו כגון שתקפה ובעלה בע"כ (דבכהא"ג ודאי דאף לרמ"ך כל אונסא כמאן דלא עביד), דאילו כשהיא אנוסה רק מחמת מיתה, היינו, או להבעל או ליהרג, הא בכהא"ג לרמ"ך חייבת באמת, מדעברה ולא מסרה א"ע למיתה, (ואסתר שאני, דלהצלת כל ישראל קאעבדה)

ותא חזי דפשטי' דקרא לכאורה כהרמ"ך משמע, מדאמר "והחזיק בה האיש ושכב עמה", היינו דמעשה הזנות גופי' הי' ע"י כפיי', דע"י שהחזיק שכב, ודוקא אכהא"ג שמענו דלנערה לא תעשה דבר, ואפשר דהיינו מה שדייק בספרי אהך קרא, והחזיק ושכב, פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב, כלומר אם מי שהחזיק לא בעל, ומי שבעל לא החזיק, היינו שלא הי' האונס על עצם הבעילה, אלא שאיים עלי' המחזיק, שאם לא תבעל לפלוני יהרגנה הוא, באופן שבידה למסור עצמה למיתה ביד המחזיק, ולא תבעל מן השוכב, וכפי הדין דתיהרג ולא תעבור אז אם לא עשתה כן, אין פוטרין אותה באמת מדין סקילה כלל. ואם כן תהי' ראי' גדולה מזה לשיטת הרמ"ך

כך הייתי סבור לפום רהיטא לפרש ד' הספרי, **(וכן משמע לכאורה מדברי הריב"ש סי' שפ"ז דמפרש לקרא דלנערה לא תעשה כשהיתה אנוסה על עצם הדבר. יעויי"ש:)** אבל שבתי ראיתי דזה רחוק, דהגע עצמך, אי ס"ד דלרמ"ך לא מתוקים קרא דלנערה לא תעשה דבר אלא בתקף אותה בעל