המדרש והמעשה דברים נג

לטובתה, **(זולתי כשגלתה דעתה בפירוש להתגרש דבזה בטל טעמא דקרא, כמובן, ורק אהא אחז"ל (כתובות, מ', א') דאי אמרה איהי לא בעינא ליתא לעשה כלל:)** כי סו"ס ע"י השלוח לא יתפרסם שקרו ורחמנא אהכי קפיד "כי הוציא ש"ר על בתו"י

אפשר דחידוש זה רמזה עליו תורה באמרה לא יוכל "לשלחה", בתוספת הלמד, שאפילו שלוח שאינו אלא לגרום לידי שלוח אחר, כגון מגרש שעה א' קודם מיתתו, כדי שתשולח מן היבם, ג"כ אסור

וכל זה במוצש"ר, שהטעם לאו משום צערה הפרטי דידה אלא משום הלעז "על בתולת ישראל". אבל באונס, דעיקר הקפידא אינו באמת אלא משום צערה הפרטי דידה, וכמו שדייק הכתוב "תחת אשר ענה", אפשר דבמקום יבם וכדי לפוטרה הימנו, דלדעת רב נחמן אפשר דזכות הוא לה, יתכן לומר כשמגרשה בכהא"ג (ואפילו בלי גלוי דעתה בפירוש) ג"כ לא עביד איסורא. ומשו"ה אפשר שדייק הכתוב כאן גבי אונס ואמר "לא יוכל שלחה" ובלא תוספת הלמד), ללמדך שרק שלוח ישר אסור, ולא כשמצד עצמו אינו לשם שלוח, ורק לגרום לשלוח אחר (של יבם) אולי בכהא"ג באונס באמת שרי

בזה אולי יתישב לנו גם דיוק אחר שדייקנו בראש מאמרנו זה, מדוע דוקא בפרשת אונס הסמיך הכתוב את הטעם (תחת אשר ענה) אל העשה דולו תהי' לאשה, ללמדך דבאונס שלוח שאין בו משום ענוי, רק לטובתה, באמת שרי. ואם כנים אנחנו בזה לחלק לדינא בין שלוח דמוצש"ר (דאסור אפילו לטובתה, כ"ז שלא גילתה דעתה בפירוש) ובין שלוח דאונס (דהתם שלוח שאין בו משום ענוי שרי) אז מה יאירו דברי חכז"ל שבספרי בפרשיות הללו, שעל הלאו דל"י לשלחה שבמוצש"ר מוסיף בספרי ואפילו לאחר זמן, כלומר אפילו במגרשה שעה א' קודם למיתתו, והיא לטובתה, ג"כ אסור, וכ"ז במוצש"ר, אבל על הלאו דאונס הו"א, ל"י שלחה, אבל משלחה ליבם, כלומר דשלוח שאינו משום ענוי רק להיפך לטובתה, כדי לפוטרה מן היבם, באמת שרי גבי אונס

והנה זמן רב אחרי כתבי זאת, מצאתי דבר פלא בס' מנ"ח מ' תקע"ט, דמייתי בשם ס' משנ"ח בשם מהר"מ יפה, דגרושין המתירין לעלמא אינן אלא במגרש מחמת שנאה, אבל במגרש מחמת אהבה, כדי לפוטרה מזיקת יבמין, אין הגט מתירה לעלמא, ולא מהני באמת רק לאחר שימות כדי להפקיע מן הזיקה, עיי"ש במנ"ח שסיים דכל החכמים חלקו עליו והנה גוף ס' משנ"ח אינו ת"י, ולכאורה מד' הספרי הנ"ל יש סעד גדול לדברי מהר"מ יפה, דמדכתב גבי אונס "אבל משלחה ליבם", הרי משמע דאע"ג דאסרה תורה עליו לגרש, מ"מ גרושין שלא באו אלא לשלחה מן היבם, מחמת אהבה ולא מחמת שנאה לאו שמה גרושין ממש. ואולם דברי מהר"מ יפה תמוהין מאד, דאיך ופרנס הא דאמרו [כתובות ט' ושבת נ"ב] גבי היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו, והא עיקר טעמא הי' לפוטרה מן היבם, ואיס"ד שבחייו אינו מתירה לעלמא, א"כ לא הועיל כלום לענין מעשה שהי'. ודו"ק

והנה התוס' פ"ק דמגילה הקשו (אהא דדריש כאשר אבדתי אבדתי, כאשר אבדתי מבית אבא כן אובד ממך) וז"ל, ולמה לא גרשה מרדכי, ויהא מותר להחזירנה, וי"ל לפי שכל מעשה גט הוא ע"י עדים, והי' מתירא שלא יתפרסם למלכות. וע"ז הקשה הרשב"א ז"ל, לפימ"ש בגטין פ"ו, דאחד משלשה גטין פסולין ואם ניסת לא תצא, כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, א"כ הא יכול הי' לגרשה בכתב ידו (היינו למ"ד התם דאפי' ע"ח לא בעי) ולא יתפרסם כלל

ובימי חרפי כשלמדתי מס' גטין בישיבה אמרתי בישוב עיקר ק' התוס', דמכיון שאמרה תורה והי' כי לא תמצא חן בעיניו