המדרש והמעשה דברים נא

למה להו למידק הך דינא דנישאת והיא קטנה שוב אין אבי' מקבל גיטה מסוגיא דירושלמי דתרומות, והא יש ללמדה ממתניתן דגטין, והוא ממה דתנינן תמן [גטין, ס"ד.] אמרה התקבל לי גטי ה"ז אסורה בתרומה מיד (שמא נתגרשה ע"י קבלת שלוחה, ואע"ג דבדעתי' דבעל תליא) ואי ס"ד דכל קטנה, ואפילו נשואה, מתגרשת ע"י אבי' א"כ מאי איריא אמרה התקבל לי, תי"ל דכל אשה שנתקדשה ע"י אבי' ונישאת תיתסר מלאכול בתרומה משנתגדלה עכ"פ כשאין אבי' ובעלה עמה במקומה, דילמא קבל בה אבי' גרושין בשעת קטנותה, והיא לא ידעה

ובשלמא לשמא מת בעלה לא חיישינן, י"ל דהתם שאני, דלבד חזקת היתר דידה לתרומה, איכא גם חזקת חיים דבעלה, משא"כ לשמא גירשה, הא חזינן דחשו, דהא באמרה התקבל לי גטי אסרינן לה בתרומה מיד, ומה לי איש אחר, שנתנה לו איהי רשות לקבל גיטה, ומה לי אבי' דרחמנא זיכתה לי' רשות זו אף. בלא אמירה דידה

איברא דלפום רהיטא מצינו כיוצב"ז במקום אחר [בקדושין מ"ה. ב'] והוא בויכוחו של ר' מנחם מיוני עם ר"ת במעשה במי שהלך למדה"י, והניח כאן בת קטנה, ונתקדשה הבת ואסרה ר' מנחם, שמא יקדשנה אבי', והשיב לו ר"ת, א"כ לדבריך מי שהלך למדה"י והניח בת קטנה ומת האב, תאסר הבת לעולם, שמא קבל בה אבי' קדושין במה"י, והשיב לו רממ"י דלהא ל"ח, שמא יקדש אמרינן, שמא קידש לא אמרינן וכו', וע"ז אמר ר"ת דהשתא דאתית להכי, אף כשהיא קטנה מותרת, דכיון דל"ח שמא קידש, א"כ היא מותרת לעולם, דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא קידש כו'

והנה לכאורה תשובת ר"ת היא נצחת, ודברי ר' מנחם קשים להולמן, וכן סתם הרא"ש פ"ב דקדושין כלל ח' וכן ברשב"א כדברי ר"ת, ולא מצאתי לע"ע בדברי הראשונים באור מספיק לדברי ר' מנחם. אבל כמדומני דשיטת ר' מנחם היא, דכיון דקדושי עצמה או ע"י אמה אינם לכל היותר אלא קדושי דרבנן, ומשום הפקר, ובכהא"ג דאבי' חי במדה"י, ועכ"פ לשמא יקדש חיישינן, ואם יקבל אבי' קדושין למחר יהי' הקדושין הראשונים בטלים ותאסר ע"ז הראשון משום א"א א"כ לא יתכן שיתקנו לה רבנן נשואין באופן זה, ואם כך כוונתו של ר"מ היינו דאסרה לא מלתא דא"א אלא מלתא דבעילת זנות, אז תו ממילא ל"ק מה שהקשה עליו ר"ת, "א"כ לדבריך מי שהלך למדה"י והניח בת קטנה ומת האב תאסר היא לעולם", דהא עכ"פ לא תאסר להתקדש ולהנשא רק עד שתגדל או עד שימות האב, דהא באחד משני האופנים הללו כבר אין לנו לחוש לשמא יקדשנה, רק לשמא קדשה כבר, והיינו דקאמר הר"מ מיוני "דלשמא מת לא חיישינן". כל זה בנידון דר"ת אבל בעובדא דר' מנחם דבנישאת כשהיא קטנה איירינן, ועדיין אבי' חי במדה"י, ואפשר דלא אסרה רק כ"ז כשהיא קטנה, בזה סגי לן החשש דשמא יקדשנה אבי' קדושי תורה למחר, כדי שלא נתקן לה נשואי דרבנן היום, וכדאמרן

איך שיהי', הנה בין לשיטת ר"מ מיוני ובין לשיטת ר"ת נתברר, דעכ"פ ממתניתן דגטין ס"ד ליכא למידק כלל דקטנה שניסת ע"י אבי' אין אבי' מקבל גיטה, מדלא אסרינן לה בתרומה (כשאין אבי' ובעלה עמה) די"ל דאין ה"נ שמתגרשת ע"י אבי', אלא דלשמא גירש לא חיישינן, ובכל שעה ושעה אמרינן שעדיין לא נתגרשה ולא עוד אלא אפילו אי הוי חיישינן בקדושין נמי לשמא קדשה כבר, אז ג"כ יש לחלק הרבה בין חשש קדושין לחשש גירושין, דבקדושין נהי דבעי נמי דעת אחרת (היינו דעתי' דמקדש) מ"מ הא אין זה תלוי בדעתי' דאיש מיוחד, ואפשר שימצא האב איש אחד בסוף העולם שיתרצה לקדשה, משא"כ בגירושין דבעי דעתי' דבעל דוקא, אפילו אי נימא שנתרצה האב, מהי"ת נימא שנתרצה הבעל לגרשה

והגע עצמך אי ס"ד לחוש בגירושין לשמא קבל אבי' גירושי', א"כ אף אליבא דאמת (דבשניסת אין אבי' זכאי לקבל גיטה) נמי תקשי, דהא עכ"פ בארוסה ודאי דאבי'